סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

אין לי רגע דל!!!!

19.10.10   14:28
ליאת : אין לי רגע דל!!!!
הבן שלי בן שנתיים וחצי, לא נח לרגע, כל הזמן רץ ונוגע בדברים שאסור לו לגעת. הרבה פעמים יש לו התקפות זעם שהוא בוכה וקשה לי להרגיע אותו. יש לו אח גדול בן חמש ואיתו זה לא היה ככה. באופן כללי אני מרגישה שמשהו אצלו מאוד לא רגוע בלי קשר ליחס שלי כלפיו, אני נותנת לו את הנשמה אבל כשאומרים לו "לא" או "אסור" ואפילו שתמיד אני מסבירה לו למה ומה הסיבה, הוא לא מקשיב ועושה מה שהוא רוצה. אשמח לעצה!!
19.10.10   22:58
דני גיל
שלום לך ליאת,
יש ילדים שרגישים מאוד לגירויים שמסביב, ילדים סקרניים כאלה, בכל דבר חייבים לגעת, לרוב גם פעלתניים ותזזיתיים במיוחד. עם ילדים כאלה הייתי מקפיד שבעתיים על הכללים הבאים, שנכונים אגב עבור כל ילד:

- קבלי את הילד שלך כמו שהוא ולצורך העניין, לא מעניין אותך שהילד של החברה שלך הרבה יותר נינוח ושקט ועושה להורים שלו חיים קלים. לך יש ילד עם טמפרמנט אחר וזה לא אומר שיש לך ילד פחות טוב ושאת אמא פחות טובה.

- פחות מילים ויותר מעשים. תעדיפי הוראות קצרות וברורות על פני הסברים ונימוקים. למשל:
במקום – "אני לא מרשה לזרוק את הלגו על הרצפה כי זה עושה לנו בלאגן ולא נעים לנו לגור בבית לא מסודר, נכון?"
אז – "זה לא!"

- טוב לומר לילד מה לא ("זה לא!") אבל הרבה גם מה כן. לפי התיאור שלך נראה שהילד זקוק לגעת, לחוש, לחיות את החיים. צריך לספק לו מספיק גירויים אשר מותרים לו. כדאי לדעתי לאסוף עבורו את אותן אטרקציות שאת יודעת שיעניינו אותו ומדי פעם לחשוף לו, בשעת הצורך (ביקור בבית חברים, בתור לרופא וכדומה) את האטרקציה החדשה. כמו כן כדאי לנסות כמה שפחות להגביל אותו בהתנסויות שהוא מבקש לעצמו; לנייד שלנו לא יקרה כלום אם הוא ישחק בו קצת, למכונת הכביסה לא יקרה כלום אם היא תקבל בגדים יותר מלוכלכים וכדומה. דווקא בגלל שלא תמיד ניתן לאפשר לו את אותו חופש (כי אנחנו לא בבית, והדברים שהוא נוגע לא שלנו וכדומה) בואי נרפה בבית ונאפשר מה שניתן לאפשר.

- תסתכלי על הילד שלך ותראי כמה שהוא מתוק עם ההתרגשות הזאת שלו. כמה חיים יש בו. ולמה זה חשוב?
כי ככל שלא נראה את החלקים הבריאים של הילדים שלנו (בגלל שהם לא עולים בקנה אחד עם הצורך שלנו ההורים בנוחות ובשלווה), מהר מאוד נאמץ ראייה שיפוטית וזו תגרור את הילד להתנהגות מתריסה.

- תמיד תהי מוכנה לכך שבכל מקרה יהיו כעסים ותסכולים. חשוב שהכעסים והתסכולים יהיו של הילד ולא שלך. אותך הוא צריך רגועה ושלווה (ולמה את כל-כך רגועה ושלווה? – כי את ממילא הקובעת, את הסמכות!).

- תחשבי קדימה, אני מבין שהילד מעייף אבל מה שהיום נראה לך בו תובעני, יכול להראות לך בעתיד כחיוני, או במילים אחרות, שלא תרגישי שאת צריכה לשנות אותו כדי להכין אותו לחיים וכל זה.

בהצלחה..
21.10.10   22:01
ליאת
תודה רבה!!!
23.10.10   21:42
דני גיל
בשמחה רבה!!!
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com