סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

תנו לילד להיות מספיק ילד כדי שבבוא היום ידע להיות מספיק מבוגר 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

ילדה בת שנתיים

01.08.19   13:51
אמא: ילדה בת שנתיים
היי דני
יש לי ילדה בת שנתיים מהממת :) היתה הולכת לישון לבן ונרדמת עצמאי מגיל 9 חודשים. התחלנו גמילה לפני חודש וחצי בערך (לא יודעת אם יש קשר) אבל מאז התחילו הבעיות כי היינו מוציאים אותה מהאמבטיה מקריאים סיפור ולמיטה והיום אחרי הסיפור הולכים לפיפי אחרון ולמיטה. מהרגע שהיא מכנסת למיטה היא מתחילה לבכות ולא רוצה לעלות למיטה ושוב פיפי אז לוקחים לפיפי ״אחרון״ אבל היא פשוט מסרבת ללכת לישון. בוכה צועקת מרביצה... בנוסף היא התחילה להרביץ בלי שום סיבה במשל היום אם משהו לא נראה לה או אם מבקשת משהו ומקבלת תשובה לא. ניסיתי הכל לתת לה לבכות במיטה ללטף לדבר להרגיע אבל היא מסכימה ללכת לישון אחרי מלחמה ארוכה של בכי שלה ועצבים שלנו . לא יודעת מה השתנה מילדה שהיתה אומרת לילה טוב ונותנת נשיקה לילדה שצורחת כל לילה לפני שהולכת לישון... אולי לקצר שנת צהריים? אולי לא עייפה מספיק? אני אובדת עצות תודה!
05.08.19   20:07
דני גיל
כן אני חושב שלתפנית הזאת יש קשר לשינוי שעשיתם אבל זה לא כל כך משנה כי התפנית הזאת היתה מגיעה בכל מקרה. הרבה פעמים, אכן בסביבות גיל שנתיים, יש שינוי בהרגלי ההירדמות והשינה של הפעוטות ולצד השינוי הזה הרבה פעמים אנחנו מזהים טריגר:

הילד היה חולה ואפשרנו לו לישון במיטתנו במשך שבוע - מאז הוא לא נרדם במיטתו.
הילד רגיל להירדם עם אמא אבל אמא היתה יומיים בחו"ל אז אבא לקח את התפקיד - מאז הוא מתקשה להירדם.

ובכן, אלה לא הסיבות לשינוי אבל אלו הטריגרים שגרמו לשינוי להופיע דווקא בעת הספציפית הזאת. לכן כשאת שואלת מה השתנה אז דעי שכלום לא השתנה מלבד הגיל שלה, שהוא אכן גורם משמעותי ורלוונטי לשינוי. מה עושים? לדעתי מתחילים להתמודד עם האתגרים שצצים במהלך היום דווקא - מוזמנת לתת יותר פרטים מה בדיוק קורה שם ואולי אוכל לסייע. לגבי השינה ההצעה שלי לבינתיים לשבת איתה בחדרה בזמן שהיא נכנסת לשינה כל עוד היא משתפת פעולה ושמה ראש וכו'. כיצד לשבת בחדר של הילדים בזמן הכניסה לשינה - תוכלי למצוא על כך הרבה חומר כתוב כאן בפורום ותוכלי להיעזר במנוע החיפוש. בהצלחה!
08.08.19   14:46
אמא
עכשיו כשאני קוראת את התגובה שלך זה נשמע הגיוני, אתה מקסים תודה!

דוגמאות למשל כשהיא מרביצה (בעיקר לאבא) כשהיא עולה על הספה בסלון ומתחילה לקפוץ אומרים לה לרדת ואסור לקפוץ כי זה מסוכן היא מתחילה להרביץ כשמורידים אותה.
כשהיא לוקחת את השלט ומסבירים לה שלא נוגעים היא מרביצה. הדבר הכי מוזר זה כשהיא אומרת שיש לה פיפי ולוקחים אותה לשירותים ורואים שקצת ברח לה בתחתון אנחנו מסבירים שאת בפיפי עושים בשירותים ופעם הבאה תאמר לנו לפני שיוצא היא מרביצה. אולי היא נעלבת שאומרים לה לא? היא אף פעם לא הרביצה היא לא במסגרת כך שהיא לא רואה ילדים מרביצים..
תודה לך דני!
10.08.19   21:57
דני גיל
ומה היית רוצה שיקרה במקום? במקום לקפוץ על הספה, במקום לשחק בשלט הטלוויזיה, הייתי גם מוסיף - במקום להרביץ לאבא :) אבל זה כמובן עניין אחר ומיד אתייחס. כי ההצעה שלי לזכור שהיא כולה בת שנתיים וכל הזמן להדגיש בפניה את מה ש"כן", כלומר שאם היא קופצת על הספה את אומרת לה שקפיצות כאלה את מסכימה רק על השטיח, או בחצר בחוץ, ואם היא משחקת בשלט הטלוויזיה אז את מזמינה אותה לעשות איתך משהו מעניין במטבח (למשל) וכדרך אגב את מזכירה לה שבשלט לא משחקים. כאשר בשני המקרים הללו את מוכנה ומצפה לכך שהיא לא תפעל כרצונך ולכן את ממילא בדרך למנוע ממנה פיזית לעשות מה שהיא עושה ואת מאוד לא רוצה, כלומר פיזית את ניגשת אליה ולוקחת אותה על הידיים ומפרידה אותה מהספה הזאת, ופיזית את לוקחת ממנה את השלט.

שימו לב גם על מה אתם אומרים "לא" והאם זה חייב להיות "לא": השלט של הטלוויזיה יעניין אותה ככל שהוא אסור, כמו הפרי האסור שהוא מפתה כל כך דווקא בגלל שהוא אסור. אני למשל במצב כזה הייתי הופך סוללה אחת מבין השתיים שבשלט ומניח לה לשחק. או אפילו, מלמד אותה כיצד מגבירים וכיצד מנמיכים את ווליום הטלוויזיה, ואז גם נעזר בה, מבקש ממנה לפעמים להנמיך ולפעמים להגביר, ושמח בשמחתה כאשר היא מצליחה, ואומר לה תודה.

מציע באמת שתשימו לב כמה היא שומעת מכם "לא" לעומת "כן", וכמובן, אם זה "לא" אז להיות נחושים: לא מרביצים לאבא, אין שאלה בכלל. ואם היא מרביצה לאבא, אבא מחבק אותה אליו באופן כזה שהיא לא יכולה להזיז את הידיים ואומר לה - "זה לא!".

את כותבת: "הדבר הכי מוזר זה כשהיא אומרת שיש לה פיפי ולוקחים אותה לשירותים ורואים שקצת ברח לה בתחתון אנחנו מסבירים שאת בפיפי עושים בשירותים ופעם הבאה תאמר לנו לפני שיוצא היא מרביצה. אולי היא נעלבת שאומרים לה לא?"

ובכן, היא נעלבת כי היא מבינה שאתם מניחים שהיה לה שליטה על זה כלומר שבמידה מסוימת היא עשתה את זה בכוונה. דווקא במקרה כזה נכון היה לכם לחזק אותה ולומר לה: "איזה מצוין שאת אומרת שיש לך! אלופה שאת!".
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com