סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

מורדנות

09.04.18   8:23
אינה: מורדנות
שלום,
שאלה בנוגע לתגובות של ילדה בת 3 וחודשיים. לאחרונה אנו מרגישים שהילדה מגיבה על כל מיני דברים בחריפות יתרה. לא כל כך מצליחה להבין למה, הסיבה יכולה להיות סתמית לגמרי (לדוגמא שרנו שיר ביחד ושרתי בטעות מילה לא נכונה) וגם יכולה להיות סיבה רצינית עבורה (שלא קיבלה משהו לדוגמא שרצתה). לפעמים ההרגשה היא שלא ניתן להבין ולצפות מתי תגובה החריפה תתפרץ ומאיזו סיבה. התגובה יכולה להיות בעצבים, צעקות, קפיצות על המקום וכו' או שהיא עושה "דרמה" - נעלבת, אומרת שהיא נפגעה מאיתנו כי אנחנו לא מקשיבים לה, והיא לא אוהבת אותנו יותר ולא תצשחק איתנו, בורחת לחדר ותורקת את הדלת (חשבתי שזה מגיע עם גיל התבגרות, לא ציפיתי לתגובות כאלה בגיל 3...)
אנחנו מנסים להיות סובלניים, מדברים אותה אחרי זה על מה שקרה, משלימים וכו. אבל מרגישים חוסר עונים מתוך כך שלא מבינים לפעמים מאיפה זה בא. בנוסף היא מאוד עקשנית. אנחנו מאוד מנסים להיות עקביים בתגובות שלנו ולעמוד על שלנו בדברים החשובים. אבל זה מדהים איך היא מתעקשת ולא נשברת לפעמים ממש הרבה זמן.
השאלה היא מה התגובה הנכונה מצידנו למצבים כאלה? ומה יכולה להיות הסיבה מבחינתה להגיב ככה? כששואלים אותה ומדברים איתה לא תמיד יש לה הסבר "הגיוני" להתנהגות כזאת.
09.04.18   22:15
דני גיל
היי אינה,
ההבנה שלי מהתיאור שלך, גם זה וגם תיאורים קודמים, שיש כאן הרבה מדי התעסקות בתשומת לב שלילית. היא מנסה להעסיק אתכם וכל הזמן להיות עסוקים בה - והיא מצליחה. אם לא קראת עדיין את הספר שלי אז אני מאוד ממליץ. בעיקר את פרק "מאבקים".

תשומת לב שלילית אנחנו ראשית מונעים. באסרטיביות. הורים רבים אומרים לעצמם: אם הילד שלי מנסה לקבל ככה תשומת לב, סימן הוא לכך שחסר לו תשומת לב, אם ככה ניתן לו תשומת לב. ואז מפשילים שרוולים ומתגייסים למשימה. כמובן שזה נורא מעייף ולא משיג את התוצאה הרצויה. כי תשומת לב זה מצוין אבל כמו כל דבר טוב - גם לזה צריך לשים גבולות. לכן אם היא נעלבת - שתיעלב. תניחו לה. אל תתנו לה שם תשומת לב, לא חיובית ולא שלילית.

תשומת לב חיובית נשמעת ככה:
מה קרה? ממני נעלבת? ממני? מאבא? למה מה אבא אמר?

תשומת לב שלילית נשמעת ככה:
זה לא סיבה לבכות! לא סיבה להתעצבן!! כבר אמרתי לך קודם שאני אתן לך לא צריך לבקש עשר פעמים! את מוכנה להפסיק עם זה?! אם את לא באה עכשיו אני לא הולכת!

שני הסוגים של תשומת הלב הללו רוקדים עם הילד את הריקוד הלא נכון. אנחנו עסוקים בו והוא עסוק בעצמו ורק בעצמו וכל הזמן דואג להעסיק אותנו. בו. שלא נוכל להתפנות לשום דבר מלבד הוא עצמו.

איך כן אמליץ לכם להגיב מול כל המניפולציות והפרובוקציות? לשים גבול. להיות אסרטיביים כשאתם עושים את זה. לא להסס ולא להתנצל ולא ללכת על קצות האצבעות. מה זה למשל שאת כותבת "אנחנו מנסים להיות סובלניים, מדברים אותה אחרי זה על מה שקרה, משלימים וכו" ?
ובכן, מה זה "משלימים"? שולם שתעשה עם החברות שלה בגן. אתם ההורים שלה. וככאלה הזכות והחובה שלכם לומר "לא" כשאתם מחליטים שלא, ולאפשר לה להיות מתוסכלת בלי לרוץ לנחם אותה, ולאפשר לה לבכות, ולראות אתכם מביטים לה בעיניים ואומרים לה: "ככה. כי ככה החלטתי".

כאשר היא מתקשרת יפה, פונה בכבוד, לא בתובענות, והיא אומרת למשל "נעלבתי כי את לא מקשיבה לי" זה מצוין וזו הזדמנות לשוחח וליהנות מעצם השיחה והקרבה אליה. ככל שהאמירה שלה היא לא הזמנה לשיחה אלא הזמנה לדו קרב חשוב שתדעו להכריע את הקרב הזה.

וכאמור - התשובה המלאה - הספר "אלוהים בגובה העיניים".
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com