סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

זעם אצל ילד בן 8

16.08.17   18:12
עדי: זעם אצל ילד בן 8
שלום דני,
ראשית, נחשפתי לראשונה לספר שלך לפני מספר חודשים בעקבות המלצה של חברה והוא בהחלט נותן כלים מצוינים ומעורר מחשבה.
יחד עם קריאתו, אשמח להתייעץ איתך באופן ישיר בנוגע לבני.
ילד בן 8, חכם מאוד, נבון ומתחשב. בן זוגי ואני הקפדנו לכל אורך הדרך להציב גבולות שאנו סבורים שהם הגיוניים וחשובים, תוך הקפדה על המנעות מעונשים (אך כן שלילה של דברים מסוימים בהקשר ישיר להתנהגות בעייתית). והשגרה איתו בד"כ מצוינת. אין לנו כמעט בכלל צורך להתווכח על הדברים הבסיסיים והיומיומיים כמו התארגנות בבוקר ולקראת השינה ושיעורי בית.
עם זאת, בשנתיים האחרונות יש לבני תקופות בהן הוא נוטה להתפרצויות זעם כשאנו לא מרשים לו משהו. זה יכול להיות משהו פעוט לאחר יום מצויין בו היה לו מצב רוח טוב ובו הוא קיבל דברים רבים שביקש, ובכל זאת, פתאום אמירת לא על משהו גורמת להתפרצות עזה של צרחות וזריקת חפצים. ניסינו להתעלם, ניסינו ללכת מהמקום בו הוא נמצא, אך הוא רודף אחרינו, לעיתים זורק עלינו חפצים ומחרב את כל מה שנקרה בדרכו.
אשמח לשמוע האם יש לך המלצות לאופן ההתמודדות עם מצבים אלה.
17.08.17   21:50
דני גיל
היי עדי,
יכול להיות שהוא זקוק לתגובה יותר אסרטיבית מצדכם. כי אם הוא צורח וזורק חפצים ואתם מתעלמים או מתרחקים פיזית הוא מקבל כמו אישור להמשיך במעשיו. ההצעה שלי לכם לעבור מחוסר תגובה לתגובה מאוד נוכחת. מרסנת ולא נעימה. אם גילו היה צעיר יותר הייתי ממליץ לכם לגשת אליו ולרסן אותו פיזית על ידי חיבוק קושר כזה שלא מאפשר לו להזיז את הידיים ולזרוק חפצים. בגיל שמונה לא תמיד זה אפשרי אבל כאן השאלה שלי אלייך:

אם את מרימה את הקול ופוקדת עליו להירגע, הוא ימשיך בשלו? אני שואל את זה כי ציינת שבסך הכל היחסים טובים וכו' ובדר"כ על רקע מערכת יחסים טובה הילדים יודעים להרגיע את עצמם כאשר הם פוגשים תגובה מאוד ברורה ונחושה של ההורים. תגובה שנושאת את המסר: כאן עברתם קו אדום.

השאלה באמת עד כמה את נותנת לעצמך את הלגיטימציה לפעול מולו בתקיפות. והשאלה הנוספת היא מה את עושה אחרי התקפות הזעם שלו. האם את עוברת למצב עניינים רגיל או שהוא פוגש אמא "אחרת". כי הוא צריך לפגוש אמא אחרת. אמא שעבר עליה משהו בדקות האחרונות, שהיא צריכה כמה רגעים לעכל, להירגע, לאו דווקא לכעוס. הכוח בתגובות שלנו נמצא דווקא בתגובה האותנטית ולא בתגובה המחנכת. מה את מרגישה אחרי ההתקפות שלו? אכזבה? דאגה? בלבול? אז כאן תשאלי את עצמך:

איך אני נראית בדר"כ כשאני מאוכזבת?
איך אני נראית בדר"כ כשאני דואגת?
איך אני נראית בדר"כ כשאני מבולבלת?

ככה. ככה בדיוק אני צריכה להיראות מול הילד שלי. כי רק ככה הילד שלי ידע לראות שיש צד שני ולהיות רגיש אליו. היום הצד השני הם ההורים. בהמשך - הזולת. הרבה פעמים קורה שהילדים לא רואים אותנו דווקא בגלל שאנחנו עסוקים במה שנקרא "חינוך", נכנסים ל"תפקיד" במקום להיות אותנטיים לחלוטין.
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com