סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

תשומת לב שלילית

24.09.15   21:53
אלכס: תשומת לב שלילית
שלום דני. פעם ראשונה שלי בפורום הורים מכל סוג שהוא. הרגע קראתי את המאמר על תשומת לב שלילית ולא כל כך ברור לי מה לעשות או יותר נכון מה לא לעשות. אתן דוגמא מוחשית: כל בקשה של בתי בת השנתיים ושמונה היא דרך התבכיינות. לדוגמא בצהריים קבענו ללכת לבית קפה כי הגיעה המנקה (אנחנו עושות זאת כל שבוע). כל זמן ההתארגנות היא לא הפסיקה לבכות: "רוצה בית קפה, רוצה בית קפה". חייבת לציין שזה מאד מעצבן אותי. אמרתי לה מספר פעמים שכבר הולכים, שאנחנו כבר מתלבשים, אמרתי לה שאם לא תפסיק להתבכיין אנחנו לא נלך לשום מקום ונשאר בבית. היא אומרת שהיא מפסיקה אבל ממשיכה ליבב. זו רק דוגמא אחת, בדרך כלל אם היא רוצה משהו היא או תדרוש את זה או תבקש בצורה יבבנית. אני משתדלת כל הזמן להזכיר לה שיש דרך אחרת לבקש דברים, דרך מנומסת ונעימה והיא מכירה את הדרך ולפעמים גם משתמשת בה, אך לרוב זה יהיה אחרי תזכורת או לא יהיה בכלל. לי מה שהבנתי מהמאמר אני אמורה להתעלם מהיבבות שלה, אבל זה לא מרגיש לי נכון. איך אני משנה את הצורה בה היא מבקשת דברים שכמובן לרוב גם נענים בחיוב מהפעם הראשונה. תודה מראש על התשובה.
25.09.15   22:11
דני גיל
היי אלכס,
המאמר שקראת עוסק בדינמיקה שנוצרת סביב תשומת הלב השלילית ותשומת לב בכלל, על הקשר ביניהן, פחות מספק הוראות הפעלה. המאמר "הורים אשמים" עשוי לסייע לך לתרגם תובנות למעשים.
ההורות היא לא מעשה קסמים ולכן - לרוב - אנחנו לא יכולים לנבא שינוי בהתנהגות של הילד על פי שינוי התגובות שלנו. לעומת זאת, המקרה שאת מתארת הוא דווקא דוגמה אופיינית למקומות בהורות שלנו שאפשר לחזות אותם כמו מדע מדויק. ראשית בואי נראה איך הסיפור שלכן מתחבר עם המאמר:

זה מתחיל כאשר היא "רוצה בית קפה - רוצה בית קפה". את מתעצבנת. כשאת מתעצבנת בתך מקבלת מקסימום אמא, ומקסימום תשומת לב. אמנם תשומת לב שלילית. אח"כ את אומרת לה (מספר פעמים) ומסבירה לה שכבר הולכים, משכנעת, משווקת את עמדתך, מאיימת, ובלי לרצות את בעצם כל כולך שם, במלוא נוכחותך. כאמור - מקסימום אמא.

עוד קראת במאמר שתשומת לב שלילית אנחנו מונעים ראשית על ידי מניעה ולא על ידי מתן תחליף ראוי בדמות תשומת לב חיובית: "תשומת לב שלילית לא פוטרים על ידי מתן תשומת לב חיובית, כפי שממתקים לא פוטרים על ידי מתן אוכל בריא. נתחיל בכך שנמנע את הממתקים ובכך נשאיר מקום לאוכל הבריא, נמנע מהילדים את תשומת הלב השלילית ובכך נפנה מקום להתנהלות הבריאה, וזאת המטרה".

ובכן - איך מונעים את ה"ממתקים" את שואלת. איך מונעים תשומת לב שלילית? מתעלמים? התשובה לכך היא בהחלט כן אבל כאן יעזור לך לדעת שההתעלמות היא לא מהילדה אלא מההקשר, מהפרשנות שלה את הסיטואציה, מהדרמה. היא תנדנד ותנג'ס ואת בתגובה תשיבי לה בנימה אגבית, להבדיל מהנימה הדרוכה והמתאמצת. היא תגיד לך "אמא עכשיו עכשיו נו אמא בית קפה עכשיו" ואת בנימה אגבית תשיבי לה "כן גם אני הייתי רוצה לצאת עכשיו אבל...". ואם היא אומרת שהיא מפסיקה אבל ממשיכה ליבב תשאלי אותה (בנימה אגבית) - "אז מה את מציעה?" (בהקשר לזה שאתן מחכות למשל שהמנקה תגיע). החשוב הוא הנימה ופחות התוכן.

אל תתאמצי "לחנך" אותה, להסביר לה למשל שיש דרך אחרת לבקש דברים. ברגע שתפחיתי מהרווח שהיא מקבלת כתוצאה מההתנהגות המנג'סת היא תנג'ס פחות ופחות. ילדים עושים מה שכדאי להם ולא מה שההורים ממליצים להם.
26.09.15   0:06
אלכס
תודה על התשובה. עניתה לי אפילו על השאלה שעלתה לי רק אחר כך: איך להתעלם מההתבכיינות ולא ממנה. שוב תודה.
26.09.15   22:02
דני גיל
מצוין. מוזמנת תמיד.
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com