סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

בן שנתיים שמנהל אותנו כהורים

08.06.15   22:07
ענת: בן שנתיים שמנהל אותנו כהורים
דני שלום
ילדינו בן השנתיים הוא אמנם ילד מקסים ובעל שמחת חיים גדולה, ועם זאת מאז שנולד נדמה שזכה לטמפרמנט לא פשוט. לאורך כל התקופה יש תחושה שהכל הולך אתו קשה. לפני כשמונה חודשים הוא אף זכה לאח. בכל סיטואציה בה הוא חווה תסכול הוא נכנס להתקף צרחות וזעם. לאחרונה הוא אף החל להרביץ לי בכל פעם שאני מרימה אותו בניגוד לרצונו ( זה לרוב קורה כשיש למשל להרחיק אותו מגורם מסכן או למשל כשהוא הולך להחליף חיתול או להתכונן לשינה או אמבט). אוסיף גם כי בחודשים האחרונים הוא מסרב להירדם לבד בחדרו ואני נאלצת להישאר עמו בכל ערב בחדר עד שיירדם, מצב שמביא אותי לשחיקה מנטלית. במידה ואני יוצאת מן החדר הוא נעמד וצווח והן זורק את המוצץ. כרגע גם התפתחות הדיבור מעט מעוכבת אך הוא מבין הכל.
אודה על עזרתך
13.06.15   17:36
דני גיל
היי ענת,
את כותבת בכותרת "בן שנתיים שמנהל אותנו כהורים" ונשאלת השאלה למה הוא מנהל אתכם? כי הוא בוכה וקשה לו? אז נכון שהוא בוכה ונכון שקשה לו ונכון שלפעמים הוא מתמודד עם רגעי תסכול. אנחנו מצדנו נעשה נכון אם נשאיר לו להתמודד עם רגעי התסכול ולא "נחסוך" אותם ממנו. אני מציע שלא תראו בבכי ובצרחות כבעיה. כמשהו שאתם צריכים למצוא לו פתרון או כמשהו שאתם צריכים לעצור או להשתיק. הייתי אפילו אומר שהתקפי הזעם טובים להתפתחות שלו ולהתמודדות שלו עם תסכול כל עוד אין שם ביטויים של אלימות. ואת כותבת שלאחרונה הוא החל להרביץ. ובכן - זה לא. הנה המקום הנכון לשים את הגבול. כשהוא בוכה תני לו את החיבוק שלך (ככל שיהיה מוכן לקבל) אבל לא את הבקשה או הדרישה או את הציפייה שיחדל מהבכי. על ידי כך את נענית לזעקתו אבל לא מבקשת ממנו דבר.

הרבה פעמים הורים עושים את הדבר ההפוך: לא נענים לקריאתו של הילד ובנוסף מבקשים שששש... שקט. ואז הילד מרגיש שלא "שומעים" אותו ובוחר "לצעוק" חזק יותר: להרביץ, לזרוק דברים, לעשות הרבה דווקא, וכו'.

מה שכן, נסי להימנע מציפיות מוגזמות. הוא רק בן שנתיים וכבר אח גדול לתינוק שדורש מן הסתם המון תשומת לב. לפעמים אנחנו נוטים לראות בבכור ילד גדול ועצמאי גם שהוא רק בן שנתיים וזה אופייני במיוחד כאשר מצטרף תינוק למשפחה. אבל מובן שהוא זקוק להיות עטוף ואהוב, ומה שפחות להרגיש שתפסו לו את המקום, עד כמה שאפשר כמובן. לכן עצתי לכם ללוות אותו בהירדמותו, לספק לו מקסימום נוכחות פיזית ורגשית, לעטוף ולחבק, ההשקעה משתלמת.

שימי לב למאמר "גיל שנתיים" בעמוד המאמרים. עוד את מוזמנת לקרוא כאן בפורום על "אח בכור", "לידת תינוק", "אחים" וכו'. תוכלי להיעזר במנוע החיפוש של הפורום לשם כך. בהצלחה!
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com