סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

קושי בהסתגלות לגן בן שנה ושלושה חודשים

30.12.14   12:29
שירן: קושי בהסתגלות לגן בן שנה ושלושה חודשים
היי. בני בן שנה ושלושה חודשים. נכנס לראשונה לגן בגיל שנה ומאז הוא תמיד חולה במשהו.. בחודשיים הראשונים היה סה"כ בערך שבועיים וחצי לא רצוף. מתחילת דצמבר טפו טפו היה רצוף ובעצם מבחינתי הוא במסגרת גן רק חודש. כל בוקר הוא ניפרד ממני בבכי קורע לב. לאחר כמה רגעים אחת המטפלות מסמסת לי שהוא נירגע, במהלך היום שולחים לי מידי פעם תמונות והודעות שהוא בסדר,משחק אוכל ישן.. מתחילת החודש ,אולי בגלל שחלה הרבה, הוא הלך קצת אחורה מבחינת האוכל.. חזר לאוכל טחון ומסרב לאוכל שבד"כ בני גילו אוכלים אבל עם זה אני שחררתי לחץ וזורמת בקצב שלו.
תוך כדי שאני כותבת לך אני מתחילה להבין שהקושי בהסתגלות לגן הוא יותר מהכיוון שלי.. קשה לי נורא לעבוד על עצמי ולא לשדר לילד שיהיה לו טוב בגן. ככל שאני חוששת שלילד לא טוב בגן כך אני גם מגיעה למסקנה שהגן לא מתאים לו ושאולי יש להחליף גן (מה שמבחינה הגיונית בכלל לא מתאים).
בקיצור, הילד כל יום נכנס עם בכי ולי קשה להתנתק ולהתחיל יום עבודה כמו שצריך. חשבתי שתקופות הסתגלות לגן הן הרבה פחות מחודש ולי זה נראה פשוט יותר מידי זמן...
מה אני יכולה לעשות?
01.01.15   13:47
דני גיל
היי שירן,
ההסתגלות לגן כמו לכל דבר מתאפשרת ככל שאנחנו סומכים על הילד ומשחררים. וככל שלא, הילד הלא מסתגל פועל באופן כזה שכאילו מצדיק את הדאגה של ההורים ומקשה עליהם עוד יותר לשחרר ולסמוך על הילד. כלומר שאם הילד נכנס כל יום עם בכי לגן ברור למה קשה לך ללכת לעבודה בהרגשה טובה ומשוחררת.

אחרי שאת יודעת את זה אני מציע לך ללכת איתו מחר לגן, להיות שמחה, להגיד בוקר טוב לילדים ולצוות, להגיד לסייעת שהעגילים שלה נורא יפים ולשאול איפה היא קנתה אותם, לתת לו נשיקה וללכת. הוא בוכה? את מסמנת לסייעת עם העגילים היפים לקחת אותו ואת הולכת. נשיקה באוויר, "ביי מתוק", ולכי לעניינייך. למה חשובים העגילים של הסייעת? אז לאו דווקא הם כמובן אבל טוב יהיה אם תשומת הלב שלך תהיה מכוונת למקום אחר ולא להסתגלות שלו. את סומכת על ההסתגלות שלו ואת סומכת עליו. ומכיוון שכך, את גם לא מציעה לו כך וכך משחקים או כך וכך חברים, את לא מנחה את הצוות איך ומה, ואת לא שואלת על מה ולמה, חשוב שתתני לצוות את ההרגשה שהבנת משהו, שינית גישה, ואת סומכת עליהם ועל הילד שלך.

כאבא אני נזכר בילדיי שהיו בגיל הזה, אני זוכר שידעתי לשחרר מצוין אבל אני גם זוכר את המאמץ הקטן שעשיתי לשם כך. היום לאור ניסיוני (בעיקר בעבודה בגני ילדים) אני מבין כמה המאמץ הקטן הזה אף הוא היה מיותר, וכמה הייתי שמח לדעת אז את מה שאני יודע היום וזה ש: כשאמא או אבא הולכים והשער נסגר - הילדים עפים.
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com