סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

ילדים לא נרדמים כשמנסים להרדים אותם

06.07.10   15:39
לימור: ילדים לא נרדמים כשמנסים להרדים אותם
הי דני, רציתי לשאול אותך עוד שאלה על משהו שקראתי בספר איפה שאתה כותב בכותרת "ילדים לא נרדמים כשמנסים להרדים אותם". אני קצת מבינה אותך וקצת בספק אם מה שאתה מציע זה אכן טוב . ולמה אני חושבת כך?
כי הרי גם אני ואולי גם אתה יודעים שהאימא אני רוצה פיפי , או אימא רוצה מים, או אימא רוצה עוד חיבוק...הם דרך מניפולטיבית של הילדים למשוך את הזמן ולעקב את ההירדמות , ונגיד שאני כמוך מאפשרת זאת , ונענית לבקשות אלו . זה לא בעצם כמו לאפשר להם לקבוע את הכללים וללכת לישון מתי ואיך שבא להם ? ומה איתנו ההורים שכבר מאוד עייפים, וגם זקוקים לקצת שקט? זה הרי טרטור עבורנו שהרי כל זמן שאני נענית להם זה מעגל שלא ניגמר, מהניסיון שלי זה יכול להימשך לנצח.

אז איפה הגבול? כן ברור לי גם ההסבר שלך נכון שאין יותר מרדים ילד מהידיעה שאימא ואבא אוהבים אותו, ואין יותר מעיר מהידיעה שההורים מאוכזבים ממני . ונכון הוא שלא להשתמש במשפטים כמו : אמרתי לך כבר... או מספיק כבר לך לישון ... או כבר חיבקתי די ......( אף פעם לא די לחיבוק זה ברור ) אבל מצד שני אם אני נענית לכל הדרישות הללו שלהם ליפני השינה זה הרי לא ניגמר! וזה מאוד מתיש .מה שאתה מציע תקן אותי עם אני טועה , בעצם הוא לתת להם למשוך את זמן השינה כרצונם ואז מה? מה רע בלהבין חד משמעי שעכשיו הולכים לישון נקודה . אחרי החיבוק , אחרי הנישוק וכל תשומת הלב לה הילד ראוי בכיף ובאהבה!!! ואחרי כל זה לישון ולילה טוב כי גם לנו יש חיים!
07.07.10   0:54
דני גיל
איפה הגבול? איפה שתחליטי לימור. איפה שתחליטי לשים את הגבול, שם יהיה הגבול. ואני מסכים איתך לגמרי, זה התפקיד שלנו לשים את הגבול. עכשיו נשאלת השאלה היכן הכי נכון לשים אותו; האם מיד כאשר הילד מניח את הראש על הכרית או שמוטב שנמתין מעט.

כשילדיי נכנסים למיטות בלילה אני מדמה את הסיטואציה למטוס שנוחת. אם הוא ינחת מהר מדי הוא יתרסק. אם הוא ינמיך גובה אך יסרב באמת לנחות ולגעת בקרקע, גם אז הוא יתרסק. הוא לא יתרסק רק כאשר הטייס יאפשר לו את הקצב הנכון במסלול הנחיתה.

וכשילדיי נכנסים למיטות לימור, יש להם את סדרת הבקשות הקבועות, לרוב חוזרות על עצמן ולכן אני מתאר אותן כ- 'טקס פרידה' ; אמא אני רוצה מים.. אבא יש לי פיפי וכדומה. זה יכול להיות מעצבן ומתסכל כי התחושה היא שעד שהצלחנו להתפנות לעצמנו, הם שוב ושוב קוראים לנו. מצד שני, אנחנו הטייסים לימור וכשם שלא נעזוב את תא הטייס לפני שננחית את המטוס ונדומם מנועים, כך לא נתמסר לעיסוקים שלנו באמת כל זמן שלא הסתיים 'טקס הפרידה'. הטענה שלי היא שכאשר אני מספק לילד את בקשותיו, כמה כבר הוא יכול לקחת מזמני? מה הוא בעצם יכול לבקש ממני? עוד חיבוק, עוד נשיקה, עוד משהו שנזכר שהוא רוצה לספר לי?
'טקס הפרידה', כאשר אנחנו לא מתערבים בו הוא טקס קצר. ברגע שהוא לא קצר ולא משנה מה הסיבה, אני שם את הגבול. הם יבקשו משהו ואני אומר להם "לילה טוב". הם יבקשו שוב, ושוב אומר להם "לילה טוב". ואז יהיה שקט.

- 'טקס הפרידה' הוא מושג מתוך הפרק 'התערבות מעכבת' בספר 'אלוהים בגובה העיניים'.

07.07.10   12:55
לימור
אהה עכשיו זה יותר ברור, זאת אומרת שזה בערך מה שאני אומרת לאפשר להם את טקס הפרידה הזה , לתת להם את הזמן להסתגלות הפרידה לקראת שינה תוך מענה לבקשותיהם שזה עבורם מה שניקרה הכנה
לפרידה , (לפני הנחיתה) ליפני ההירדמות. אבל בכל זאת לא לתת לזה להפוך למשחק שלא ניגמר , לשים את הגבול ולא לתת לזה להימשך
לאורך הגלות . ומה שאתה אומר גם זה שאם נעשה זאת תוך רגישות
והבנה ונבין שזה עבורם רק דרך להיפרד ליפני השינה ככול שנבין זאת
משך הטקס לכשעצמו יהיה יותר קצר . הבנתי אותך נכון?
אם כן אז הכל יותר ברור וגם נישמע הגיוני יותר, תודה לך על
ההתייחסות ועל כל העצות החכמות והיעילות, ועל שאתה גם מסביר הכל ולא משאיר את המצב מבלי שנוכל באמת להיות מסופקים, ומבינים עד הסוף. יפה מאוד מצידך , תודה לימור .
07.07.10   21:06
דני גיל
תודה לך לימור. כי בקצב הזה נראה לי שאת הספר הבא נכתוב יחד :)
08.07.10   0:37
לימור
תודה לך !!! לכבוד הוא לי אבל בוא לא נגזים וניכנס לפרופורציות :)
קטונתי מלהיכנס לנעלייך !
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com