סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

סבלנות

20.07.14   9:11
אמא: סבלנות
שלום דני
תחילה להודות לך על המענה המהיר והמקצועי שלך. אני נעזרת בך בפורום זה, וזאת תחושה של בטחון רב.
אני אמא לשני ילדים מקסימים. בן 3 וחצי ובת שנה ו 8 חודשים. בכללי הם ילדים טובים בגן ובבית. הבעיה היא המצבי לחץ איתם שלפעמים גורמים לי להתפרצות עלייהם בצעקות ( מה שאני מנסה למנוע על ידי התאפקות והכלה ולכן שזה כבר יוצא זה יוצא בבום גדול). לדוגמא: מצבים בהם הילדה הקטנה למשל רוצה לאכול, אני מכינה אומרת לה פעם אחת שעוד לא מוכן ומפה זה בכי ונידנוד- מה שגורם לי באופן אוטומט להתעצבן מבפנים ולהתאפק, וגם להכין עכשיו את האוכל ברעשי בכי ונידנודים. בבוקר שהיא מתעוררת היא רוצה לצאת מהמיטה מיד. אפילו שבעלי מגיש לה מים ואומר עכשיו תחכי בסבלנות ואנחנו לא מתפנים אלייה מיד, עדיין ההתארגנות הבסיסית שלנו בבוקר מתחילה כבר בבכי צעקות ולחץ. מה שגורם לי לפעמים לצאת משליטה ולצרוח עלייהם. כי די, לפעמים בא לי לזרוק את כל הפסיכולוגיה לפח...לגבי הגדול בעיה של נידנודים. אם הוא רוצה משהו ואין כרגע אז הוא ינדנד ואני לא באמת מגיבה לזה אבל זה מפוצץ אותי מבפנים. בקיצור הרבה מהבעיות נמצאות אצלי... התוכל לעזור לי? תודה וסליחה על החפירה
21.07.14   22:18
דני גיל
קודם כל תודה על ההקדמה. באופן כללי אני חושב שיהיה לך דווקא נכון "לזרוק את כל הפסיכולוגיה לפח" כי יכול מאוד להיות שכל מיני תיאוריות מונעות ממך תגובות טבעיות שבכוחן להעביר מסר ברור לילדים. ואז את מכילה ומכילה עד שאת מתפוצצת. התכנים שאת נחשפת אליהם ("כל הפסיכולוגיה") עשויים להיות מאוד טובים ומועילים אבל במעבר שבין מוסר המידע (נניח מאמר מעניין) לבין מקבל המידע (ההורים) קורה דבר מעניין: ההבנה הבולטת והזכירה היא שיש דרך משוכללת לגדל ילדים והיא לא הדרך שלנו, ההורים. לכן אם אני "מרימה את הקול" אז אני לא בסדר ואם אני ביקורתית כלפי הילד שלי אז אני לא בסדר ואם אני מענישה אותו כמובן שאני לא בסדר. אבל הכל בסדר. מה שבונה אותנו כהורים סמכותיים הוא החופש לפעול על פי הבנתנו ואף על פי חוסר הבנתנו, והקבלה שלנו את עצמנו כהורים טובים גם כמי שעושים טעויות וממשיכים לעשות טעויות.

לענייננו, לגבי בתך הקטנה אני מציע להימנע ממאבקי כוח מולה ("עכשיו תחכי בסבלנות"). תנו לה מה שהיא רוצה מבלי להתייחס לפרובוקציות שלה, והדרך הכי טובה לעשות את זה היא להעביר את תשומת הלב ל"מקום אחר": לשוחח עם הגדול, לשוחח בטלפון, להיות פעילים במשהו, לשדר "עניינים כרגיל". איפה שלא תתנו תשומת לב לא תקבלו דרמות. אם למשל היא בוכה כשאת מכינה לה לאכול תתייחסי לזה כ"רעשי רקע" כמו רעש המכוניות הנוסעות בכביש. כלומר שזה לא משנה את היחס שלך כלפיה, לא לטוב ולא לרע.

לגבי הגדול, הבכי והנדנודים, גם פה לא לתת לזה מקום ותשומת לב. דווקא כאן הייתי בוחר בגישה אסרטיבית ומרתיעה, כזו שמבהירה לילד שאני (ההורה) רואה בהתנהגות שלו כהצקה ואני מונע את זה כפי שהייתי מונע מהילד, נניח, למשוך אותי בחולצה. הבקשה הראשונה של הילד יכולה להיות לגיטימית, הבקשה השניה מנג'סת אולי, אבל הבקשה הרביעית והחמישית הן ההצקות שאנחנו מחויבים למנוע. ומלכתחילה לא להיות נחמדים. יש שלושה מאמרים (בעמוד המאמרים) שלדעתי כדאי לך לקרוא:

תשומת לב שלילית
הסמכות לומר כן
הורים אשמים

קריאה מהנה ובהצלחה!
22.07.14   13:57
אמא
תודה רבה דני אקח לתשומת ליבי
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com