סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

סוגיות התפתחותיות אצל בת שלוש

10.03.14   12:00
מיה: סוגיות התפתחותיות אצל בת שלוש
היי דני,

נעזרתי בך מס' פעמים בעבר בכל מיני סוגיות התנהגותיות (ובכלל, אני מאוד אוהבת את הפורום ואת הספר שלך :-) ). הפעם, אשמח לחוות דעתך לגבי עניין התפתחותי שמטריד אותנו.

הבת שלנו, בת 3 וקצת. על פניו, נראה שהיא יודעת ועושה לפחות כל מה שמצופה לגילה, כנ"ל מבחינה שפתית.
יש שתי תופעות ששמנו לב אליהן לאורך זמן, וגם עלו בשיחה עם הגננת (אגב, מדובר בגן פרטי) שחושבת שהם חריגים בעוצמתם אצלה -

1) חזרתיות אובססיבית:
זה בא לידי ביטוי בכמה אופנים:
- שואלת את אותו הדבר, בדר"כ משהו חסר חשיבות שהיא מראש יודעת את התשובה, מס פעמים ברצף. למשל: "אמא, זה ריבוע? כן. זה ריבוע? כן. זה ריבוע?..."
בהתחלה הייתי עונה לכל שאלה כזאת ולא מייחסת חשיבות. בתקופה האחרונה, נמאס לי והתחלתי להגיד לה שהיא כבר שאלה ועניתי ומספיק פעם אחת. לעתים רחוקות אני גם מרשה לעצמי להתעצבן קצת ולהבהיר לה שזה מרגיז שהיא שואלת שוב ושוב.
- נטייה להזכיר יום אחרי יום (או בהפרש של מס ימים) את אותו ארוע (גם לגבי ארועים שקרו לפני מס שבועות או יותר)
למשל "אתמול יעל (ילדה בגן) אמרה לי: לא לא לא", או למשל משפט שנאמר בהצגה שראתה, או חיפושית שילד אחר בגן הרים, וכדומה.
- גם בהרבה משחקים, עוד מאז שהיתה בת שנה, ניכרת החזרתיות - יכולה לשבת עם חפיסת כרטיסיות, ולהעביר אותם אחד אחד ביד במשך עשרות דקות, כמה פעמים ביום, יום אחרי יום. או לשים חלקים, אחד אחד, בקופסא ולהוציא וחוזר חלילה.

2) ריחוף:
בעיקר בגן אבל גם בבית. למשל: הגננת אומרת שעכשיו יוצאים למשחקיה וכולם רק שומעים "משחקיה" ומיד חולצים נעליים ונוהרים לכיוון המשחקיה. והילדה שלנו, נשארת "מרחפת" במקומה וצריך לגשת אליה באופן פרטני. ובאופן כללי, צריך הרבה פעמים "לנער" אותה.
לרוב, מסיימת לאכול הרבה אחרי כולם... מתמהמהת עם הכריך...

מעבר לזה, היא ילדה מקסימה, ממושמעת, משתפת פעולה, חברותית, אוהבת לצחוק, רגישה.
בגן היא מצד אחד מופנמת ושקטה, מצד שני כן משתתפת יפה בפעילויות שונות ויוצרת קשרים חברתיים. בררנית - לא נותנת לכל אחד (בדגש על המטפלות בגן) "להתקרב" אליה.

האם נראה לך שההתנהגות הזאת אכן חריגה לגילה?
האם כדאי לפנות לאיזשהוא גורם מקצועי?
13.03.14   19:41
דני גיל
היי מיה. תודה על הדברים בפתיחה. האם זה חריג או לא חריג אני לא יודע. אמנם אני יכול להבין למה אתם מוטרדים אבל לדעתי מוקדם מדי לעשות משהו (לאבחן?) הגם שתמיד נשאלת השאלה מה עושים עם ה"ממצאים", שתמיד אגב יהיו שנויים במחלוקת. העובדה שהיא חברותית, משתפת פעולה ומשתתפת בפעילויות הגן, רגישה, אוהבת לצחוק, יכולה לדעתי לשלול מחשבות מטרידות לגבי ההמשך.

הרוטינה הזאת שאת מתארת, והריחוף, באים מאותו מקום לדעתי. נשמע שיש לה עולם פנימי עשיר כזה ובו היא חוקרת ומעמיקה בפרטים שילדים אחרים לא מתעכבים עליהם: הכריך מעניין אותה. לא רק בגלל הטעם שלו אלא בגלל הצורה, המרקם, אופן ההתפרקות. חלקי המשחק שנשכבים זה על זה ומוצאים את מקומם המיועד בקופסה – אותה זה מרתק. ואני יכול להבין גם למה. נשמע שהיא מעבדת לאט, ועוד יותר נשמע לי שהיא מעבדת לאט כי היא מעבדת לעומק, מתעכבת על פרטים שמספקים עבורה את ה"גירוי המושלם", ואז היא עסוקה בו. אתמול יעל אמרה לה: "לא-לא-לא" והיום היא עסוקה בזה. למה? כי היה שם משהו, במקרה הזה רגשי, שדורש התייחסות מצדה. כילדה בגן יכול הדבר לעכב אותה בכך וכך עניינים (כפי שתיארת), אבל ככל שתתבגר אפשר שאלה יהיו בדיוק הדברים שדווקא יבנו אותה. אני גם מניח שכך.

כרגע, מבחינת מה שאתם יכולים לעשות, נכון הוא לדעתי לחפש את המפתח הנכון (סגנון תקשורת) שיכניס אתכם לעולם שלה. וההצעה שלי - לצאת מהענייניות. קחו את הדברים שלה למקומות הכי מחויכים אבל מבלי שזה יגזול מכם אנרגיה, כלומר - מבלי לעשות את זה במטרה ובמחשבה להפסיק את השאלות שלה. סתם דוגמה:

היא: אמא, זה ריבוע?
את: כן, זה ריבוע..

היא: אמא, זז..
את: כן, זה ריבוע..

היא: אמא..
את: כן, זה ריבוע (כלומר את קוטעת אותה)

היא: א..
את: כן, זה ריבוע. זה הריבוע הכי חמוד שאני מכירה ;)

מקרה אחר:

היא: אמא זה ריבוע?
את: מממ.. לא יודעת. מה את חושבת?
היא: אמא זה ריבוע?
את: כן. זה ריבוע. וזה אף (את נוגעת באף שלה). וזה מצח (את נוגעת במצח שלה). וזה.. וזה.. ו.. אלה השפתיים שלי (ואת צובטת לה את השפתיים, מחבקת ומנשקת אותה).

את יכולה גם לחקות אותה. לשאול אותה למשל (כפי שהיא שואלת) אם זה שעון, ואז לשאול שוב ושוב, לא כמי שצוחקת עליה אלא כמי שצוחקת איתה ובעצם מראה לה כמה שאת אוהבת אותה, עם הרוטינות האלה שלה.

עוד בעניין סגנון תקשורת שיכול להיות רלוונטי:
דברו אליה בגובה העיניים והימנעו מהנימה הרכה/מגוננת/מפנקת השמורה לקטנטנים. דברו אליה באותה נימה כאילו היא בת שמונה מבלי להחסיר כמובן אהבה, הומור, שמחה. אם כך אתם עושים אז מצוין וככל שלא כך אז הנה לכם משהו להתחיל בו.

היא: יעל אמרה לי "לא-לא-לא"
את: ואת אמרת לה "כן-כן-כן"?

היא: אמא זה ריבוע?
את: אני חושבת שכן אבל יעל אומרת ש"לא-לא-לא" ;)
13.03.14   21:35
מיה
תודה רבה על התשובה!
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com