סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

ילד מרביץ

01.02.14   22:13
עירית: ילד מרביץ
הי דני,
התייעצתי איתך בעבר ואני זקוקה לעזרתך שוב.

בני הבכור בן 2.5, התחיל לדבר מאוחר, לפני בערך חודשיים שלושה. לפני כן הוא ממש היה מסרב לדבר, למרות שידענו שהוא מבין הכל (כי כל מה שהיינו אומרים לו הוא היה עושה). לאחרונה הוא התחיל להרביץ לנו כשהוא מתעצבן. כשהוא עושה זאת אני או בעלי אומרים " אני לא מוכן שתרביץ לי, אם תעשה זאת שוב תלך לחדר שלך" ואם הוא עדיין מרביץ אנחנו מכניסים אותו לחדר לכמה דקות, ואחרי זה שואלים אם הוא רוצה לבקש סליחה ולהשלים, בדר"כ הוא רוצה והעניין נגמר די מהר. העניין הוא שלי ולבעלי יש חילוקי דעות בעניין התגובה ל"מכות" שלו. אני חושבת שהדרך שבה אנו פועלים היא הכי טובה, אך בעלי חושב שאולי כדאי לתת לו מכה קטנה על היד אם הוא מרביץ, שיבין שאם מרביצים אז מחזירים לך- מה דעתך בנושא?
הגננת התלוננה שהוא גם מרביץ לילדים בגן.

ודבר נוסף, היו כמה ימים שכשהיה מגיע זמן לישון הוא לא רצה ללכת והיה כל הזמן יוצא מהמיטה ומבקש אותי, אחרי מספר פעמים שהיה יוצא והייתי נותנת לו נשיקה ובעלי היה מלווה אותו למיטה, הוא אסר עליו לצאת שוב ואמר שהגיע הזמן לישון כי הוא כבר קיבל נשיקה מאמא וזהו זה. ובננו היה מתחיל לצרוח "רוצה את אמא" אבל צרחות אימים, ברמה כזאת שכששמעתי זאת לראשונה ממש נבהלתי ואמרתי לבעלי "בוא אני אשב איתו כנראה שמשהו קרה לו". וישבתי איתו עד שנרדם. כשהוא עשה זאת גם יום למחרת הבנתי שזאת הדרך החדשה שלו להשיג את מבוקשו ולא נענינו. בעלי היה איתו בחדר, הרגיע אותו ( למרות כל הקושי של הצרחות) ובסוף הילד נרגע ונרדם. היום, אני השכבתי אותו והוא לא צרח, אך הוא יצא המון מהחדר, עד שבסוף כעסתי עליו, והוא נשאר בחדר ונרדם. זה היה די מתסכל. אני לא רוצה תמיד לשבת לידו, ובמיוחד לא כשאני מרגישה מחוייבת כי אם לא הוא יצרח או יצא המון מהחדר (אנחנו לא נענים לדרישות תוקפניות מצידו, אלא לצרכים ולבקשות שנעשות בצורה נעימה).
הוא ילד מדהים, אך דעתן ומאד עקשן, הוא רוצה שהדברים יהיו בדרך שלו. אנחנו מאד אוהבים אותו ורוצים בטובתו, אך אנחנו לפעמים לא בטוחים איפה עובר הגבול בין לרצות אותו ולמלא את בקשותיו לבין עבירה על הגבול הטעם הטוב.
02.02.14   21:34
דני גיל
היי עירית,
אנחנו ההורים צריכים לשמש דוגמה לילדינו. כאשר הילד מרביץ לנו ואנחנו בתגובה מחזירים לו באותה ה"שפה" אנחנו בעצם נותנים לו לגיטימציה לתגובות האלימות אותן ביקשנו למנוע.

את כותבת: "כשהוא עושה זאת אני או בעלי אומרים "אני לא מוכן שתרביץ לי, אם תעשה זאת שוב תלך לחדר שלך" ואם הוא עדיין מרביץ אנחנו מכניסים אותו לחדר לכמה דקות, ואחרי זה שואלים אם הוא רוצה לבקש סליחה ולהשלים, בדר"כ הוא רוצה והעניין נגמר די מהר"

אז ככה: אם העניין נגמר די מהר אז לפחות יש לכם כלי אכיפתי שאתם מכירים ויש לו אפקט מסוים, כך שלמרות ההסתייגות שלי מהדרך (מיד אסביר) אל תמהרו לוותר עליה.

למה הסתייגות? כי יש פה יותר מדי התעסקות עם הילד סביב הפרובוקציות שלו, מה שמעניק לו תשומת לב - אמנם שלילית - במקומות הלא נכונים. לא טוב לענייננו ובעיקר לא טוב להמשך הדרך.

מה כן?

הוא בן שנתיים וחצי הקטנטן שלכם והוא בודק אתכם. ואתם - כל שאתם צריכים הוא להגיש לו מידית את "תוצאות הבדיקה":

הוא מרביץ - אתם תופסים לו את הידיים ואומרים לו שתי מילים בלבד: "זה לא". ומשחררים. וממתינים לראות מה קורה. אם זה קורה שוב אתם חוזרים על אותה הפעולה אבל לא ממהרים לשחרר אותו מהאחיזה שלכם. עד שהוא נרגע. זהו. בלי להתחשבן איתו על זה ובלי להתעסק בזה. ככלל: כמה שפחות התעסקות עם העניין אותו אתם רוצים למנוע - הכי טוב!

לגבי השינה וההרדמות, יש בהחלט מקום לשבת איתו, יש דרך לעשות את זה נכון, כתבתי על כך המון כאן בפורום ואני מרגיש שאני כל הזמן חוזר על הדברים, לכן החלטתי לכתוב מאמר שמרכז את התובנות החשובות ביותר לענייננו ובקרוב אעלה אותו לדף המאמרים. מציע לך לעקוב ועד אז תוכלי להקליד במנוע החיפוש של הפורום את המילים "שינה" או "הירדמות" ולקבל הרבה חומר כתוב ורלוונטי.
04.02.14   16:14
עירית
ההתפרצויות שלו הן גם ברמה המילולית- למשל אנחנו חוזרים מהגן והוא רוצה מעדן, הוא אומר לי את זה ואני בתגובה אומרת לו שאין בעיה, כשנגיע הביתה הוא יקבל, ואז הוא יכול לצעוק "רוצה מעדן" מלא מלא פעמים ולבכות, בהתחלה הייתי מרגיעה אותו ואחרי פעם חמישית של צעקות אני אומרת לו שזה לא נעים לי שהוא צועק ואני אשמח לדבר כשירגע ואז אני לא מגיבה, והוא ממשיך לצרוח. אחרי זמן מה הוא נרגע ומתנהג כאילו כלום לא קרה- אבל לי קשה לעבור על סדר היום כי הצרחות שלו משפיעות עליי ומקלקלות את המצב רוח. או למשל היום בבוקר הלבשתי אותו ובגלל שמהרנו לצאת והייתי צריכה להתלבש בעצמי, בעלי שכבר היה מאורגן הציע לסיים להלביש אותו- בני התחיל לצרוח "לא אמא" ברמה שנבהלנו, וכמובן שאני סיימתי להלביש אותו, אחרי זה הוא שוב התנהג כאילו כלום לא היה, היה שמח ומאושר.
04.02.14   20:01
דני גיל
אם הוא מתעקש לקבל מעדן כאשר אתם בדרך הביתה חזרה מהגן את לכאורה לא יכולה לעשות כלום. אבל אם את חושבת שאת יכולה לעשות משהו זה המקום שבו את מתחילה עם הטעויות: מנסה להרגיע, לנחם, לשים פרופורציות, להתלונן, לבקש שיפסיק, וכו'.

כל התגובות האלה מעודדות אותו להגיב בכעס. במקום זה אני מציע לך להתעלם. ולהתעלם באמת. הכי טוב לענייננו אם תעבירי את תשומת הלב למקום אחר, אפילו תתקשרי לבעלך או לחברה סתם לשוחח על ענייני היום. זה בדיוק הזמן. אלה בדיוק הרגעים שאנחנו צריכים להראות לילדים שלנו שאנחנו לא מפחדים מהם, ובעיקר לא מפחדים עליהם.

מה הבעיה למשל במקרה שאבא מלביש אותו? תראו... אין פה שום בעיה. אתם פשוט מבוהלים מהתגובה שלו (כפי שכתבת - "ברמה שנבהלנו") והוא ממשיך ומגביר את התגובה שלו כי הוא רואה שזה "עובד" לו.
05.02.14   13:44
עירית
אני ממש מבינה את מה שאתה אומר, ניסיתי להתעלם, התקשרתי לחברה והוא המשיך לצרוח כל הדרך, היא אמרה לי "חשבתי שעד עכשיו הוא יתעייף"- וגם אני! אך לא, הוא לא התעייף.
במקרה של אבא שמלביש- בגלל שהילד ממש צרח ובכה, ברגעים אלו אנחנו חוששים "לעשות לו נזק רגשי" ולכן משנים את דרך התגובה שלנו בצורה שיותר מתאימה לו, אנחנו לא רוצים לעשות לו דברים בכוח (לפעמים אין ברירה, כאשר צריך לצאת מהבית והוא לא רוצה למשל) אך אנחנו משתדלים למצוא דרכים אחרות כמו לתת ברירה "אתה רוצה להתלבש בסלון או בחדר שלך?".

הוא ילד מאד פעיל ודעתן ואנחנו כנראה עייפים מהמאבקים ובגלל שיש לנו תינוק קטן נוסף שבגללו אנחנו לא כל כך ישנים, כל זה מצמצם את יכולת ההכלה והסבלנות שלנו, ולכן אנחנו מתקשים באמת להתעלם .

לגבי התגובה לכך שהוא מרביץ- אנחנו מבינים שהורים משמשים מודל לחיקוי, ובעלי חושב שאין בעיה לתת לו פליק ביד כתגובה לכך שמרביץ, כי הוא רוצה שבננו יחזיר במידה ומרביצים לו, הוא אומר שכך הוא יבין במהרה שאם אתה מרביץ מחזירים לך וגם שאם יעשו לך אז תחזיר. אני לא חושבת שזאת התגובה הנכונה, אני רק לא יודעת איך להסביר זאת לבעלי.
06.02.14   21:46
דני גיל
אם הוא יקבל מכם פליקים הוא ילמד להרביץ נקודה. גם אם לא יהיה זה בתגובה לילד אחר שמרביץ לו. ומעבר לכך, אנחנו לא רוצים בפתרונות שהשפעתן שלילית לטווח הארוך (פגיעה באמון) גם אם בטווח הקצר אנחנו מזהים אפקט כלשהו.

את כותבת שהוא רוצה מעדן כשאי אפשר לתת לו מעדן, ואז הוא צורח ולא מתעייף וממשיך לצרוח - אז שיצרח. בלי להתעייף.

את כותבת שכאשר אבא מלביש אותו הוא צורח ואתם מפחדים לעשות לו נזק רגשי. אבל מהיכן החשש מנזק רגשי? בגלל שאבא מלביש אותו? תמיד תשאלו את עצמכם את השאלות האלה, תתבוננו בסיטואציה ותשאלו את עצמכם: רגע אחד - מה בעצם אני עושה לילד שלי? אני מצליף בו עם חגורה? אני מכניס לו לפה פלפל חריף? אז זהו ש... לא. אני עושה את התפקיד שלי כאבא ומלביש את הילד שלי.

להלביש - כן!
להפליק - לא!

זה מצוין לתת לו לבחור בין שתי אפשרויות: להתלבש בסלון או בחדר למשל. אבל אם הוא לא מתלבש בחדר ולא בסלון אז אתם ניגשים ומלבישים אותו. ברור שב"כוח".

עירית, הוא בן שנתיים וחצי. אל תפחדו ממנו ואל תפחדו עליו. בהצלחה!
07.02.14   9:04
עירית
תודה דני :)
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com