סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

התקפי זעם גיל שנתיים וחצי

10.07.13   8:44
אמא עם מצפון: התקפי זעם גיל שנתיים וחצי
שלום דני

היום בבוקר בני קם על רגל שמאל מה שנקרא והתחיל עם התפרצויות זעם (מה שקורה לו לעתים). הניסיונות שלי לחבק אותו חיבוק דב כאשר הוא החל להרביץ לא עזרו, הניסיונות להרגיעו ולחבק אותו לא עזרו. לאחר כ 20 דקות לערך תפסתי אותו ושמתי אותו בכוח על המיטה ו"שאגתי" עליו כמה צעקות ובזה נגמר הסיפור. עכשיו כמובן יש לי מצפון. האם פעלתי נכון?
10.07.13   15:06
דני גיל
... עזבי את הנכון / לא נכון ותחשבי במונחים של יעיל / לא יעיל. שתי שאלות את צריכה לשאול את עצמך במצבים כאלה:

1. האם התגובה שלי היתה יעילה?
2. האם התגובה שלי תמשיך להיות יעילה גם מחר? כלומר האם היעילות תחזיק גם לטווח הארוך כך שאנחנו יכולים לאמץ את התגובה הזו כדפוס פעולה.

התשובה לשאלה הראשונה ידועה לנו שכן את כותבת ש- "בזה נגמר הסיפור". התשובה לשאלה השניה היא המאכזבת לענייננו כי אין לתגובה כזאת יכולת להחזיק מעמד כהתנהלות שבשגרה (כי זה יגרום לילד שלך לפתח סבילות לתגובה ולך כל הזמן להגביר את עוצמתה).

לא פירטת מה בדיוק קרה שם, על מה הזעם ואיך הוא בא לידי ביטוי ולכן קצת קשה לי להמליץ לך על אלטרנטיבות, אבל לאור מה שאת מתארת נראה לי שהשאלות הרלוונטיות לבירור שלך עם עצמך הן:

איך הייתי יכולה להעביר לו מסר ברור לפני שאיבדתי שליטה? האם במעבר החד שבין אמא מכילה ומחבקת לאמא ששואגת לא ויתרתי על כמה תגובות אמצע אפשריות? האם הרשיתי לעצמי להיות מספיק תקיפה לפני שנגררתי להיות תוקפנית?

הרי למה "בזה נגמר הסיפור"? כי המסר שלך היה ברור. הוא היה ברור בגלל אלמנט ההרתעה שבו אבל אולי גם בגלל הלגיטימציה שנתת לעצמך ברגע של תסכול להגיב באופן הכי טבעי, הכי אותנטי, אמין ומשכנע.

כאשר שמת אותו בכוח על המיטה ושאגת עליו היית טבעית והיית משוחררת מהאזיקים האלה של ה"דרך הנכונה". ולכן היית ברורה. האם כמה דקות לפני כן גם היית טבעית? האם הרגשת שיש לך את החופש לפעול על פי הבנתך ואפילו על פי חוסר הבנתך?

לכן אני תמיד אומר שלפני העיסוק בשאלה אם אני מגיב נכון או לא נכון חשוב שהילד שלי יחווה אותי כהורה אוטונומי שפועל באופן חופשי ועצמאי, כי אז הוא מקבל את הסמכות שלי באופן טבעי.

זה עושה לך קצת סדר?
10.07.13   16:06
אמא עם מצפון
תודה דני על התגובה. קראתי מספר פעמים את תשובתך ואכן זה עשה לי סדר משמעותי בראש. משו אחד רק לא הצלחתי להגיע לתובנה. ההתפרצות של בני באותו בוקר לשאלתך הייתה על כך שהוא לא מצא באותו רגע את המוצץ שלו, וגם שמילאתי לו את בקבוק המים שלו כנראה לפי העיניים שלו לא בכמות המתאימה. עכשיו לגבי הדרך הנכונה אני באיזה שהוא מקום הרגשתי קצת ב"אזיקים" אבל זה בא ממקום של כן לא לאבד שליטה וכן לאפשר להיות אמא מכילה ומחבקת. הייתי אכן תקיפה ואמרתי לו שיפסיק ואכן גם התפניתי לעיסוק עם ביתי הקטנה. אבל מה ששבר אותי בסוף זה שבני הצליח להוציא אותתי מהאיפוק ומהשלווה שלי. כמו הרגשה של כישלון. היה נידמה לי גם שהוא מנצל את רגעי ההכלה שלי ומנסה לבדוק גבול. מהי נקודת האמצע? איך אוכל לא לאבד שליטה ולשאוג עליו ולהרגיש לאחר מכן רגשות אשם?
10.07.13   23:39
דני גיל
ברור... כי אם יש לי סיבות מספיק טובות לרצות להיות אמא מכילה ומחבקת תהיינה לי מן הסתם גם מספיק סיבות טובות להרגיש כישלון ואשמה ברגע שזה לא "יעבוד" לי לפי התכנית.

אמא מכילה ומחבקת? יופי של רעיון אבל לא טוב שזו תהיה המטרה כי המטרה היומרנית הזאת אכן שמה עלייך אזיקים. תגיבי תמיד לגופו של עניין ותני כבוד לאינטואיציות שלך. כשאת שואלת מהי נקודת האמצע אני מעדיף להחזיר לך בשאלה: מה לדעתך, בסופו של דבר, הצליח לך שם וגרם לילד להירגע ולשתף פעולה?

היה פה מסר ברור שהעברת לו. מסר ברור מהסוג הזה יכול להיות תוצאה של התנהגות תוקפנית כזו שיוצאת מכלל שליטה, אבל לא רק. היא יכולה גם להיות תוצאה של אסרטיביות, נחישות, שליטה.

בעניין זה שימי לב, את כותבת:

"הייתי אכן תקיפה ואמרתי לו שיפסיק ואכן גם התפנתי לעיסוק עם ביתי הקטנה"

ואני בטוח שכאשר הגיע הרגע הזה שבו יצאת משליטה לא חשבת לרגע להתפנות לבתך הקטנה שכן.. היית עסוקה איתו ורק איתו. ולענייננו זו התגובה הנכונה כי ככה עושים בניסיון לרסן ילדים, עושים את זה מקרוב ולא מרחוק.

לא יודע אם יצא לך אבל אם לא אז באמת כדאי - פרק 'כעסים' מתוך הספר שלי. גם פרק 'מאבקים' קרוב לענייננו ואותו תוכלי לקרוא כבר עכשיו בעמוד הספר כאן באתר - הפרק לדוגמה.
11.07.13   13:38
אמא עם מצפון
תודה רבה דני על ההכוונה. ואני גם בהחלט מאוד מעוניינת לרכוש את הספר:)
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com