סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

התערבות בחינוך

09.07.13   13:20
אריאל: התערבות בחינוך
שלום דני
שאלתי קצת שונה מהשאלות אבל אשמח אם תוכל לייעץ לי. אני בת 28, אמא ל- 2, ולאבא שלי יש צורך בלתי נשלט להתערב בחינוך ילדיי, גם במחיר שזה מול הילד וגם במחיר של ריבים איתי ופיצוצים בנושא. לי אין כח נפשי להתמודד עם התופעה הזו. עזור לי.
תודה
09.07.13   23:52
דני גיל
היי אריאל,
הורים צריכים לדעת להציב גבולות לילדים שלהם ולפעמים, מה לעשות, גם להורים שלהם. זה איכשהו יכול להיות בסדר אם בעלי הכוונות הטובות יראו לנכון לייעץ, להאיר ואפילו להעיר, לשאול שאלות מאתגרות, אבל הגבול עובר במקום שבו ישנה ציפייה של הצד השני שנפעל על פי המשנה הסדורה שלו.

כאן, מבחינתי, נחצה גבול והתגובה שלי (כהורה) לפרצה הזו היא הצבת גבול ברור. בדיוק כמו עם ילדים, כלומר שהכללים החלים על שמירת גבולות זהים בין אם בצד השני נמצא ילד או מבוגר:

1. תתחילי בהכנה מראש:

"אני מבינה שאתה רואה את הדברים אחרת. מכבדת את זה. אני אדם אחר ואני רואה את הדברים אחרת ואני מבקשת ממך לזכור ששני הילדים שלי הם הילדים שלי, יש לי הזכות לגדל אותם על פי הבנתי, יש לי אפילו את הזכות לטעות. אני מצטערת.. לא אוכל לקבל עוד את הציפיות או הדרישות שלך שאנהג על פי הנכון בעיניך, אפילו אם זה יגרום לכך שנתראה פחות"

מרגע זה יהיה עלייך להגיב רק במעשים ולא לנהל איתו דיון על ה"המלצות" שלו. תתעלמי ותגידי לו: "אני לא מוכנה לדבר על זה!" (לכן חשובה השיחה המקדימה).

2. שוב.. כמו עם ילדים, אל תתבלבלי מול המניפולציות הצפויות. ילד שפוגש בגבול ברור עשוי להפעיל את הפרצוף של המסכן, ההורים, סבא או סבתא, יגידו משהו על "כבד את אביך ואת אמך", ו... "איך עם כל העזרה שאני נותן זה מה שאני מקבל?!". וכו'. ככלל, כאשר את שמה גבול ברור, כדי שהוא ימשיך להיות ברור אסור לך למצמץ.

את לא צריכה לכעוס, להתחנן, להתלונן. דווקא כאן את היא זו שנמצאת בעמדת כוח ולכן שימי בנחישות את העובדות בשטח ותני לצד השני להתמודד. בהצלחה..
10.07.13   8:39
אריאל
תודה רבה דני. עזרת לי מאוד.
11.07.13   12:15
יעל
לי יש את אותה בעיה עם אמא שלי. בן-זוגי ואני ניהלנו איתה את השיחה הזו אינספור פעמים, שהילדים הם שלנו ושלא תתערב בחינוך. היא ממשיכה בשלה ולא שמה עלינו, מבטלת אותנו ליד הילדים. הגדול מרגיש את הקונפליקט ומנצל אותו לטובתו. אני יודעת שאני זו שצריכה להתעלם מההערות שלה, אבל זה ממש מתיש בתוך כל הבלגן החינוכי מול הילד גם להתחיל להבין או לחנך את ההורה שלך.
12.07.13   10:45
דני גיל
והשאלה יעל אם זה לא יהיה פחות מתיש אם לא תיאבקי בזה:

אמא שלך תבקר אותך ותעיר לך? - את תחייכי ותמשיכי בשלך,
אמא שלך תענה לילד שלך במקומך? - שתענה,
אמא שלך תיקח את העניינים לידיים? - שתיקח, זמן טוב לנוח אגב.

או שלא. תלוי כמובן על מה אנחנו מדברים. הרי לא נוכל ולא יהיה זה נכון להחליק עניינים בעלי משמעות חינוכית שנוגעת ב"קווים האדומים" שלנו. אז רק למען הסדר:

יש את ההתערבות האופיינית שהיא בעיקר תוצאה של חשיבה אחרת מעצם היותנו אנשים שונים, ואז סבא או סבתא משגרים פה ושם איזו הערה ומוצאים את הילדים שלהם קשובים יותר או פחות, כלום לא מושלם אבל אין דרמות. במצב כזה לדעתי הכי נכון להביט במציאות בהשלמה וחיוך.

יש את ההתערבות המתונה, כאשר סבתא נניח בטוחה שהיא יודעת לעשות את זה טוב יותר ולכן היא נורא ביקורתית ולא מפסיקה להעיר הערות מציקות. כאשר הדברים נעשים שלא לרוחה היא לוקחת את העניינים לידיים ובכך מבטלת לכאורה את הסמכות של ההורים.

ויש את ההתערבות הבוטה, כפי שתיארה אריאל אם הבנתי נכון, כאשר סבתא או סבא לא רק מביעים ביקורת אלא בעיקר מביעים דרישה שהדברים ייעשו כרצונם.

את סוג ההתערבות הראשון אפשר לקבל ואפשר לחיות איתו. את ההתערבות הבוטה (הסוג השלישי) לא נכון לדעתי לקבל בשום צורה ולכן חייב שיהיה שם מסר ברור - גבול. עכשיו השאלה מה נכון לעשות בשטח האפור של ההתערבות המתונה. ובמצב הזה לדעתי הכי נכון הוא לשרטט (לפחות לעצמנו) את הגבולות הברורים כדי לקבוע סדרי עדיפויות עם פתח לגמישות:

נניח, לא נראה לי לעניין שהבן שלי יקבל עכשיו שוקולד אבל לאמא שלי זה נראה דווקא כן לעניין. כאן יכול להיות ששווה לי להתגמש שהרי: 1. רוב הזמן הוא מבלה איתי ולא עם אמא שלי. 2. לא מתים משוקולד.

תראו.. אי אפשר גם להתעלם מהמעמד של ההורים (סבא-סבתא) שיש בו משהו די מתסכל: מצד אחד הם לוקחים חלק משמעותי בגידול הילדים כי.. ככה זה בעידן המודרני, מצד שני הם לא ראויים לקבל את ההחלטות. לא פשוט..
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com