סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

בת 4 עם התקפי בכי והיסטריה

09.04.13   14:21
מירב: בת 4 עם התקפי בכי והיסטריה
הי,
יש לי תאומות בנות 4. אחת מהן נכנסת להתקפי בכי והיסטריה לפחות פעמיים ביום. היא נתפסת למשהו קטן ובמקום להגיד לי מה מפריע לה ושאני אעזור היא מתחילה לבכות ולצרוח. הבעיה היא שאני לא מצליחה לעצור את זה בשלב ההתחלתי ואז זה מתדרדר לבכי היסטרי ואיבוד שליטה מוחלט שלה.
אמרו לי להתעלם אז התעלמתי וזה לא עזר.
אמרו לחבק אותה חזק מאחורה והיא רק צורחת ומנסה להשתחרר.
אני כל הזמן מחבקת ומנשקת אותה ואפילו עדיין לוקחת על הידיים למרות משקלה הכבד כי אני יודעת שהיא זקוקה להמון מגע אוהב ולמילות אהבה ממני. אולי זה לא מספיק?
אני מותשת ולפעמים כשזה קורה אני מרגישה שפשוט בא לי להחטיף לה וזה נורא בעיניי. אני לא מצליחה להישאר רגועה.
איך מתמודדים ומפסיקים את הטירוף הזה?

תודה, מירב
10.04.13   0:12
דני גיל
היי מירב,
יש לך תאומות בגיל 4 כאשר אחת מן התאומות מוסיפה על האתגר בהתקפי הזעם שלה, אין לי ספק שאת עובדת קשה וברור שקשה לך ושאת חשופה להרבה רגעים מתסכלים. אני כאן קודם כל להגיד לך שאת לא טועה במה שאת מרגישה, שזה יכול להיות קשה בטירוף, ומייאש. ובמקום הזה את חייבת לדעתי לפני הכל להעיף רחוק ממך תחושות של כישלון ואשמה ולחוות כמה שיותר הצלחה, שלך, כאמא.

הנה יש לך שתיים תאומות, דומות, אבל כל כך שונות. וכדי לעזור לבתך עם הקשיים שלה את צריכה להאמין לפני הכל שאלו הם הקשיים האובייקטיביים שלה. ושאת בסדר. מהמקום הזה תוכלי לעשות הרבה וגם אם יהיה לך קשה לא תגיעי למקום הרע הזה שבו הייאוש יכתיב לך את התגובות.

כתבת שאת לא מצליחה "לעצור את זה" בשלב התחלתי ואז זה מתדרדר לבכי היסטרי ואיבוד שליטה. מעניין אותי לדעת מה קורה באמת לפני הבכי, אולי לקבל ממך כמה דוגמאות למקרים שמציתים את הזעם אצלה ואיך את מגיבה להם. אמתין לתשובה שלך ונמשיך..
10.04.13   9:38
מירב
בוקר טוב דני,
קודם כל תודה על האמפתיה וההבנה. זה חשוב לשמוע מדי פעם.
רציתי רק להגיד שאני חושבת שאני אמא טובה. גידול הבנות מעמת אותי עם קשיים שלי שהיו גם לפני כן (כמו חוסר סבלנות למשל) ואני משתדלת להיות ערנית לזה ולנסות לשנות את התגובות האוטומטיות שלי.
דוגמאות בשבילך למה שקורה לפני הבכי:
אני מלבישה אותה בבוקר ופתאום היא מחליטה שהמכנסיים לא בסדר ומתחילה לבכות ולזרוק את עצמה על הספה והרצפה.
היא עובדת עם בצק והוא נדבק לה לידיים ולשולחן. אני אומרת שהבצק כבר לא טוב ומחר נעשה חדש כי נגמר הקמח והיא צורחת שהיא רוצה עכשיו זורקת את הבצק על הרצפה ומתחילה לצרוח ולהשתולל.
בד"כ זה מתחיל ממשהו קטן שאפשר לפתור בשניה אם היא רק היתה מדברת במקום לצרוח.
ודרך אגב, הבוקר עבר רגוע ונעים אחרי שאתמול דיברנו עם הגננת והיא הציעה שכל בוקר אני אתן לה פתק עם ההתנהגויות הטובות שלה בבוקר והיא תשבח אותה לפני כל הילדים במפגש.
זה נשמע לך פתרון טוב?
היא ילדה מדהימה, טובת לב, חכמה ויפהפיה ואני מאוד רוצה להוריד ממנה (וממני) את העול הזה כי זה מפחיד גם אותה כשזה קורה.

תודה, מירב
10.04.13   20:08
דני גיל
לא... אני לא אוהב את ה"פתרון" הזה. ילד צריך להיות מתוגמל על ההתנהגות הטובה שלו מעצם ההתנהגות הטובה שלו ולא משום "פרס" חיצוני, בין אם הוא רגשי ובין אם חומרי. נכון שזה מה שהכי קל לעשות וגם מניב תוצאות די מהר אבל הכל טוב ויפה לטווח הקצר. אגב - יותר קצר ממה שנדמה לנו כי מה שקורה תמיד בשיטת הפרסים הוא הצלחה ראשונית מרשימה ומיד אחריה כישלון, שמבחינת ההורים והמערכת הוא כישלון מודחק, שהרי, ראינו את זה מצליח, לא יכול להיות שזה לא ממשיך ומצליח. אלא שמבחינת הילד הכישלון אינו מודחק והסיבה לכך שבסופו של דבר הילד נשאר עם תחושת כישלון היא שהצבנו עבורו יעד בלתי אפשרי להשגה:

הוא אפשרי ליום הראשון, אולי גם ליום השני, וזהו.
איך אני יודע?
כי המוטיבציה של הילדה שלך להצליח להתנהג אחרת ולהיות ילדה טובה שאמא שלה גאה בה וכו' היא המוטיבציה הכי גדולה שיש. אם יש משהו שגורם לה לוותר על הרווח הזה כנראה שמדובר במשהו גדול, גדול ממנה ומהרצונות שלה.

את כותבת שיש לך ילדה "מדהימה, טובת לב, חכמה ויפהפיה". מעולה! זה מחזק בי את מה שחשבתי מלכתחילה שהקושי שלה הוא קושי אובייקטיבי-נקודתי ולא קושי שנובע ממערכת יחסים רעה שלה איתך. ומה שאני רוצה לבקש עכשיו ממך ומכאן ואילך הוא להסתכל על הקושי הזה הכי נקי שיש, לראות אותו, לקבל אותו, ויכול להיות שזה יהיה פתח לשינוי. למה הכוונה?

אם אני יודע שהאדם שעומד מולי הוא אדם עיוור אני לא אאבד את הסבלנות על כך שזו הפעם השלישית שאני מסביר לו איך לצעוד לכיוון ה... יעד שלו. אבל אם לא הייתי מודע למגבלה שלו?

ובחזרה לבתך - את מכירה אותה ואת יודעת להגדיר את הקושי שלה. את לא עוסקת באבחונים ואת לא צריכה אבל את יודעת להגיד שקשה לה בכך וכך דברים ובכך וכך מצבים. וכפי שהעיוור לא יכול לראות כי הוא לא יכול לראות (ולא בגלל שמישהו מכסה לו ת'עיניים) כך בתך לא יכולה להגיב באופן מסתגל למצבים מסוימים כי היא לא יכולה, ולא כי מישהו (את) מונע זאת ממנה.

אם את מסתכלת על כל מה שקורה לה (ולך) מנקודת המבט הזו (ואולי כך את באמת רואה את זה) אז הגישה שלך אליה תהיה גישה מאוד מקבלת, מכילה, אמפתית. ולכן זה בסדר אם את מגיבה אליה באופן גמיש יותר ומקבל יותר. איפה שאת יכולה לתת לה את מה שהיא צריכה, תני לה. גם אם זה עשוי להראות מהצד כמו וויתור, פינוק, פריצת גבולות. גם אם זה פוגע לפעמים בנוחות שלך (אם הבצק התייבש ואפשר כבר עכשיו להכין עוד אחד אז במקרה שלה לגמרי כדאי). תרגישי חופשיה לגשת אליה כשהיא בוכה ולהגיד לה שהכל בסדר, שיש פתרון והוא נמצא כאן ועכשיו. כלומר, אל תחששי שבכך את נכנעת לבכי ולכעסים שלה. זה לא המקרה.

ואם אין פתרון אז אין פתרון. אל תנסי בכלל להרגיע אותה ולנחם אותה ב"פתרון" שיופיע מחר אם היא כואבת עכשיו משהו שמתסכל אותה ברגע זה. להיפך... אפילו תצטרפי אליה: "אוף... באמת חבל".

אם היא כועסת עלייך, מדברת אלייך בצורה לא יפה וכו' תרכזי את תשומת הלב באחותה, או בעניינים אחרים. תגידי לה:
"אני כאן כשתרצי לדבר"
"אנחנו במטבח אם תרצי להצטרף אלינו"...
11.04.13   10:09
מירב
הי דני,
תנחש מה? היום הפתרון הזה כבר לא עבד.
אני אקרא את תשובתך כמה פעמים ואפעל בהתאם.
תודה רבה על העזרה.
מירב
11.04.13   18:00
דני גיל
בשמחה ובהצלחה..
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com