סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

אחות בכורה

17.03.13   10:51
קרן: אחות בכורה
היי דני, אני מתנצלת על האורך מראש :)
אני אמא לשני ילדים בת בת 6 ובן בן שנה ו-11.
הבת גדלה איתנו בעצם כילדה בכורה עד גיל 4 וחצי והתרגלה לכך שאנחנו תמיד שם לרצונותיה.. אולם מאז השתנו הדברים ויש עוד פעוט שיש לשים עליו (לפחות 3 עיניים...)
אני מעניקה לה המון זמן איכות ושלא איכות אבל זה לא תמיד מספיק לה. היא כל הזמן דורשת עוד ועוד ועוד, וכשאני אומרת לה דיי (לדוגמה עוד סיפור עוד יצירה) ומבטיחה שמחר, היא מתחילה למרר בבכי ואומרת "טוב לא צריך .. אני לא צריכה", וממשיכה לבכות

ניסיתי להסביר לה שבשמחה הייתי יוצרת מספרת או מה שלא יהיה, אבל גם אני עייפה וכבר עברה שעת השינה שלה, ושהיום עשינו יחד את זה ואת זה ואת זה ... ודיי נגמר היום וצריך לישון/לנוח. היא לא מבינה ושוב מתחילה לבכות ולעתים זה מלווה בכעס וצעקות ()שאף עלולות להעיר או להפריע לקטן שמנסה לישון בחדרו) ואז אני כועסת .. עד כאן התנהלות דיי שגרתית (נראה לי) אבל בתקופה האחרונה היא התחילה לומר אחרי שנרגעת שהיא ילדה רעה ושהיא מנסה להיות טובה אבל לא הולך לה ובסוף היא שוב מתפרצת /בוכה /... ואני מצידי אומרת לה שזה קורה ושזה בסדר ואני אוהבת אותה ושהיא ילדה נהדרת וילדים לעתים מתנהגים ככה וזה גם בסדר אבל שזה גם בסדר שאני מעירה לה כדי שתבין ולעתים אף כועסת.

אני מפחדת על נפשה (ביקורת עצמית שכזו לא בריאה ) מה עושים ? היא ילדה רגישה וחדת אבחנה אשמח לעצה.
כמו גם אשמח לעצה איך לגרום לה להבין שאם מחמיאים לילד אחר זה לא על חשבונה ...(אני : " איזה חמוד אתה " היא: "מה אני לא חמודה ? טוב טוב תגידי רק לו שהוא חמוד.." אני : את ילדה מקסימה ונסיכה ומיוחדת אני כל הזמן אומרת לך - זה שהוא חמוד לא מונע ממך להיות גם .." )
זה לא עוזר !
18.03.13   14:17
דני גיל
היי קרן,
אז ככל הנראה עשית מה שהרבה הורים עושים עם הילד הראשון ואז המשבר מגיע עם לידתו של השני: גידלת אותה כנסיכה עד שיום בהיר אחד מעמדה התערער והיא חשה מאוימת. אבל הכל בסדר ושום דבר לא מאוחר. מה שאת צריכה לעשות הוא קודם כל להפסיק להרגיש אשמה כי בכך את שמה את עצמך במקום מתנצל, מסביר, משכנע, מנחם, ובעצם "חותמת" (מרצונך!!!) על היותך אחראית לתחושת הקיפוח שלה. ובתך, שרגילה היתה לקבל את מלוא נוכחותך עד להולדתו של אחיה נדחקה הצידה.

אכן משבר גדול עבורה שדורש אותה לחתיכת התמודדות. האם היא יכולה על ההתמודדות הזאת? ודאי שכן, אבל הקושי המשמעותי שלה הוא לא מעצם תחושת הקיפוח (הטבעית, הצפויה, האוניברסלית) אלא משום החותמת שאת שמה על תחושת הקיפוח הזאת כאחראית בלעדית לה. כלומר שהילד הבכור יכול להתמודד בצורה מסתגלת עם התחושות הנלוות לסיטואציה, אבל קשה לו להתמודד עם התחושה שההורים שלו, הם שאחראיים לתחושות הללו. ואיך אני (כילד) מבין שהם האחראיים על התחושות הללו? כי אני רואה אותם נורא עדינים איתי, מסבירים לי בנועם ובנינוחות גם כשאני עולה להם על העצבים, מתאמצים לפנות לי זמן איכות, מנסים כל הזמן "לצאת" בסדר איתי, עסוקים המון ב"אפליה מתקנת". אלא שהאפליה המתקנת לא מתקנת כלום. מה היא בכל זאת עושה? היא מוכיחה ליד שאכן קיימת אפליה. ופה הקושי של הילד.

אם היא מבקשת ממך עוד סיפור או עוד יצירה את אומרת לה "לא" ואת הנימוקים ל"לא" הזה את נותנת לה במנגינת אגב כזאת, לא מתוך כוונה או ציפייה שהיא תקבל אותם ולא בטון דרוך כזה שנועד לשכנע. את גם יכולה לצחוק ולהגיד לה משהו כמו "נראה לך?" ואז לשתף אותה בהרבה דברים שיש לך לעשות. בכלל טוב לענייננו שתשתפי אותה הרבה ושתחזקי כל הזמן את המעמד שלה כבכורה בבית, כמי שעוזרת לך עם אחיה הצעיר, שקרובה אלייך בזכות היותה בת בכורה, וכו'. יכול להיות שאת פועלת כך ממילא וזה מצוין.

קרן, לילדים שפה בלתי מילולית, האינטואיציות שלהם עובדות שעות נוספות, ולכן חשובה כל כך התקשורת הלא מילולית. כשהיא אומרת לך "אז מה.. אני לא חמודה?" היא מעמידה אותך במבחן ובה בעת שמה לך מכשול, כי היא גוררת אותך להשיב לה על השאלה. ומתי אנחנו משיבים על שאלה? כאשר קיים ספק. ולכן ככל שתעני לה על השאלה ברצינות הלכאורה מתבקשת כך יגדל בה הספק.

"מה... אני לא חמודה?" היא "שואלת" אותך,
"לא... את ממש לא חמודה" את משיבה לה בציניות,

ואל תגררי למניפולציות למקרה שיהיו, אל תמהרי לגשת למקום הזה שאת חוזרת להגיד לה ש"ברור שאת ילדה חמודה ו..". כלומר שאם היא נעלבת או "נעלבת" מהתגובה שלך תבקשי ממנה לדעת בדיוק מה מפריע לה ועל כל מה שהיא תגיד תשיבי לה בשאלה:

"את באמת חושבת שאני יכולה לאהוב יותר את אחיך?"
"את באמת חושבת שאת לא הילדה הכי מקסימה בעולם בשבילי?"

ואם היא תשיב לך שאכן כך היא חושבת תני לה נשיקה ארוכה כזאת ותגידי לה: "כמה חבל". וזהו.

והומור... הומור תמיד טוב:

היא - "מה אמא.. אני לא חמודה?"
את - "את מהממת אבל למה כל הזמן אני צריכה להגיד לכם? אני לא חמודה?"
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com