סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

קושי להרדים פעוטה בת שנתיים

23.01.13   13:46
מיה: קושי להרדים פעוטה בת שנתיים
היי דני,
נעזרתי בך בעבר בתחומים אחרים וגם קראתי את ספרך המעולה ואשמח לעצתך גם בנושא זה :-).

בתי בת שנתיים, היא ישנה שעתיים בצהריים (בגן או בבית בסופ"ש) ובדר"כ עייפה מספיק ונרדמת בלי קושי.
בערב, אני בדר"כ משכיבה אותה לישון קצת אחרי שמונה.
ההשכבה של בתי לישון אף פעם לא היתה מושלמת וחלקה, אבל תמיד התנחמתי בעובדה שלפחות היא לא בוכה ומשתפת פעולה, ובזה שעד שמונה וחצי היא בדר"כ היתה נרדמת.

בחודשים האחרונים, היא התחילה לפתח יותר רצונות וההשכבה שלה לישון הפכה להיות יותר בעייתית ואני מוצאת את עצמי מתפנה לעיסוקיי לא לפני תשע.
זה בדר"כ הולך ככה:
בשמונה, אני אומרת לה שהגיע זמן ללכת לישון, היא אומרת "לא" (אם כי לא בתקיפות), אני מציעה לה שנעשה עוד משהו ואז נלך לישון, וכעבור עשר דקות אני לוקחת אותה להחלפת חיתול ולמיטה (מיטת תינוק).

בעקבות כמה ארועים בעבר שבהם היא ממש התנגדה לכניסה למיטה ופרצה בבכי היסטרי, עכשיו אני עושה את זה תוך כדי משחק קטנטן "אחת שתיים ו... שלוש" ולפחות בינתיים היא משועשעת מזה ואנחנו מתחילות את ההשכבה לישון ברוח טובה.
אני אומרת לה שכבר מאוחר, ומתחילה לנקוב בשמות של ילדים בגן ולספר לה שהם כבר הלכו לישון. אני מרגישה שזה מפחית את ההתנגדות שלה לעצם ההליכה לישון.
הבעיה היא שלוקח המון זמן עד שהיא נרדמת - כל כמה דקות היא נעמדת קוראת "אמא", רוצה שאגש אליה, לפעמים היא מתחילה להשתובב במיטה.

אני אומרת לה ש"עכשיו צריך לשכב ולעצום עיניים" ומנסה להעביר אותה ב"אחת, שתיים ו...שלוש" שוב למצב שכיבה. היא לפעמים משתפת פעולה ולפעמים אומרת "לא" ואז אני מנסה שוב כעבור חצי דקה ולרוב מצליחה. היא שוכבת בשקט במשך כמה דקות ואז נעמדת שוב, וחוזר חלילה.

בהמשך, אני יוצאת מהחדר, היא קוראת לי "אמא, אמא" ואני שואלת אותה אם היא רוצה שאשאר איתה בחדר, ואומרת לה שאם כך אז היא צריכה לשכב ולעצום עיניים. ושוב... היא שוכבת בשקט במשך כמה דקות ואז שוב נעמדת וכו'.
אני מקפידה לעשות הכל ברוגע, לפחות כלפי חוץ.
מנסה לתמרן בין ניסיונות לעמוד בצד ולתת לה להירדם לבד ובין ניסיונות להרגיע באופן אקטיבי (ליטופים).

לפעמים, אני נכנעת לרצון שלי לקחת סיכון ולצאת מהחדר בתקווה שלא תקרא לי חזרה. (ולפעמים מרוויחה כמה דקות מחוץ לחדר שלה).
ניסיתי בעבר גם לשיר לה שירים ולהקריא סיפור, אבל לא הרגשתי שזה ממש תורם.
קראתי הצעות אחרות שלך בפורום לגבי ה"רעש הטוב", לסדר דברים בחדר תוך כדי, לדבר בטלפון וכו'. ניסיתי (אולי, לא מספיק), אבל למרות שזה מאוד הגיוני ומשכנע, לא הרגשתי שזה משנה משהו אצלנו. בעקרון, אני מרגישה שלפחות במקרה שלנו, ככל שיש יותר חושך ושקט, יש לה פחות גירויים והסיכוי שתירדם גבוה יותר.
אשמח לחוות דעתך.
24.01.13   23:07
דני גיל
היי מיה,
נתחיל בכך שיש שיטה מעולה לשלוח את הילדים לשינה עמוקה ולצורך העניין אפשר שנקרא לה ה"שיטה החותכת": את מלווה את בתך למיטה, מחליפה איתה כמה מילים, מקריאה לה סיפור אם מתאים לך, נשיקת לילה טוב וזהו. התגובה הראשונית שלה תהיה התנגדות שתבוא לידי ביטוי בכל מיני מניפולציות, פרובוקציות ואולי בכי, אבל את "כבר לא שם", עברת לעניינייך, ולשם כך בתך צריכה להבחין בך עסוקה במשהו וזה יכול להיות כל דבר, אפילו צפייה בטלוויזיה ואפילו קריאה של ספר.

דמייני לצורך העניין שאת מסתמסת עם חברה טובה מעט אחרי שבתך נכנסה למיטה וקיבלה ממך נשיקת לילה טוב. היא קמה אלייך אלא שבאותו הזמן בדיוק חברתך בוחרת לשתף אותך במשהו מאוד מעניין שקרה לה, משהו דרמטי נניח, כזה שלא ניתן להתעלם ממנו. ובתך – רק בת שנתיים, את לא יכולה להסביר לה שאת מפוקסת על משהו אחר כרגע אבל היא גם לא ממש זקוקה לכך. היא מבחינה בשפת הגוף שלך ובכל מה שאת משדרת והיא מבינה מכך שאת "לא איתה", במובן הטוב כמובן, המשחרר. וזה בדיוק מה שאת צריכה לשדר לה אחרי נשיקת הלילה טוב, ולא משנה במה את עסוקה. היא תקום מהמיטה, תראה אותה עסוקה בעניינים שלך, אל תמהרי להחזיר אותה למיטתה, כלומר תני לה דקה או שתיים ללמוד את הסיטואציה ו... תחזירי אותה למיטה. בלי להתקשקש איתה (לא בגלל שאת במשימה להרדים אותה אלא בגלל שכאמור את "נמצאת" ב"מקום" אחר, עברת לעניינייך. זה ורק זה המסר שאת משדרת לה). אם היא קמה 20 פעמים את מחזירה אותה באותה הצורה 20 פעמים.

זאת השיטה החותכת, וככה לדעתי חותכים נכון. אם את מסוגלת לעשות את זה בלי לכעוס עליה ולהתחשבן איתה זה יכול להיות מצוין.

אלא ש –

ילדים שונים זה מזה: יש ילדים שזקוקים יותר לנוכחות הורית פיזית ויש שפחות, יש ילדים שיאבקו על הדברים שהם זקוקים להם ויש שפחות, ולפיכך יהיו ילדים שיוציאו את ההורים מדעתם הרבה לפני שהם יירדמו. ולכן אני בעד להיות פתוח לאפשרות נוספת והיא להכניס את העיסוקים שלנו לחדר השינה של הילדים, ליצור כאמור "רעש טוב", להוריד מתח ובכך לשחרר את הילדים להירדם. לא מדובר כאן באור ירוק שאת נותנת לה לעשות כרצונה או, כפי שכתבת, לפתח עוד ועוד רצונות שבסופו של דבר מעוררים אותה יותר. הגבול חייב להיות ברור וההסכם שלך איתה חייב שיהיה ברור:
אני כאן איתך ואת עוצמת עיניים. והדרך הזאת לא סותרת את הגישה הראשונה, החותכת. האפקט דווקא חזק יותר בשילוב שתי ה"שיטות":

את יכולה למשל להתחיל בדרך הראשונה ובכך לתת לה בעצם לבקש את הכניסה שלך לחדר. כאשר היא תבקש את זה תהיה לה גם את הנכונות לשתף פעולה ואת המחויבות לעמוד ב"תנאים". בהצלחה..
30.01.13   13:13
מיה
כמו תמיד, תודה רבה על התשובה המפורטת!

החלק שבו אתה מתאר את השיטה החותכת ברור לי יותר בהנחה שמדובר במיטת מעבר. אני מניחה שאפשר לעשות התאמות למיטת תינוק, אבל אני קצת מתקשה עם הפרטים הקטנים. אשמח לעזרה :-)

1. בימים האחרונים, ניסיתי להדליק את הטלוויזיה בסלון ולשים שירי ילדים מרגיעים כדי ליצור רעש רקע "טוב".

2. בחדר, האור כבוי, כי אחרת, נראה לי שהיא לא ממש תנסה להירדם
3. קצת קשה לי להעסיק את עצמי בחדר (החשוך) שלה, ניסיתי לעשות את עצמי מתעסקת בסלולרי או לסדר דברים בארון. אבל קצת קשה להתמיד עם זה למשך יותר מכמה דקות. אני גם לא בטוחה עד כמה היא מרגישה או אכפת לה שאני עסוקה. אם אתה חושב שלפחות בלילות הבאים כדאי להתאמץ וכאילו לסדר דברים במשך חצי שעה, אני יכולה לנסות.
4. אני אומרת לה שאני צריכה לסדר את הבית ומנסה לצאת מהחדר, אבל היא קוראת לי חזרה ומתחילה לבכות אם אני לא חוזרת מספיק מהר.
5. כשאני אומרת לה שאם היא רוצה שאשאר איתה בחדר היא צריכה לשכב ולעצום עיניים, מתחיל מעין "משחק" כזה, שבו היא אומרת "לא" ואני עונה "בסדר, אני אחזור כשתהיי מוכנה" ויוצאת שוב, והיא קוראת לי, ואני חוזרת על התנאים, והיא אומרת "לא"... ורק אחרי כמה פעמים היא מוכנה לשכב.
ובכל מקרה אחרי כמה דקות שכיבה שבהן היא לא נרדמת, היא קמה שוב וחוזר חלילה. כאמור, מצידי הכל נעשה ברוגע בלי טיפת כעס או התחשבנות.
6. בסוף, בסביבות תשע היא בדר"כ מתעייפת ואני יכולה לעזוב את החדר גם אם היא עדיין לא נרדמה לגמרי.

- אולי כדאי לא להתעקש על השכיבה במיטה, ולתת לה לעמוד במיטה כמה זמן שהיא רוצה (אפילו 45 דקות)? אבל אז, איך בדיוק להגיב כשהיא מתחילה לנסות להשתעשע ולרצות יחס ממני?

- האם יש סיכוי שמעבר למיטת מעבר יעזור? או שזה רק יקשה עוד יותר?
אני בתחילת הריון ובערב אני כבר די גמורה כך שהייתי שמחה להצליח לשפר את המצב ובכל מקרה מעדיפה שלא להיכנס להרפתקאות חדשות בחודשים הקרובים.

שוב, המון תודה!
31.01.13   17:33
דני גיל
בשמחה רבה!

קודם כל "לחתוך" זו גישה ואפשר להפעיל את הגישה גם אם מדובר במיטת תינוק וגם אם מדובר במיטת מעבר וגם אם מדובר בכל מיני מצבים שונים כמו למשל גמילה ממוצץ. לפי הגישה הזאת אנחנו מקבלים החלטה ועומדים מאחוריה עד שהילד מבין שהמציאות החדשה נתונה ולא משתנה ולכן לומד לקבל אותה.

ההבדל אגב בין גמילה ממוצץ לגמילה מנוכחות של אבא ואמא בכניסה לשינה הוא ביכולת האכיפה שלנו: את המוצץ אנחנו יכולים לשים בפח אבל את אמא ואבא אי אפשר להעלים.

כמה דברים בעניין הדברים שכתבת:

- ה"רעש הטוב" הוא רעש שמסמן לילד שעברנו הלאה: עברנו מסדר יום שמתרכז בילד לסדר יום שמתרכז בעניינים שלנו. שירי הילדים, מרגיעים או לא מרגיעים, לא טובים לענייננו.

- זה בסדר גמור שהאור כבוי כשהיא נכנסת לשינה. ככה צריך להיות.

- אל תעשי דברים שלא מתאימים לך ולסדר היום שלך. אם אין לך מה לעשות בחדר שלה אל תעשי. מצד שני, יכול להיות שאם ההסכם הלא רשמי שלך איתה יהיה ברור יותר אז היא כן תשים ראש ותירדם. בעניין הזה יש לי טיפ קטן:

במקום שתחזרי על התנאים והיא תגיד לך "לא" תגידי לה שאת לא יכולה להיות איתה בחדר כי... היא לא נכנסת לישון. תמיד עדיף לתת לילד לבקש את מה שבעצם אנחנו רוצים.

לגבי מיטת מעבר, לדעתי זה דווקא העיתוי הנכון. מה שיקרה זה שהיא תבוא אלייך במקום לגרום לך להגיע אליה ולדעתי זה טוב. כאשר הילד קם מהמיטה יש לך יותר חופש פעולה לגרום לרצות להיות במיטה. זה גם יהיה מצוין אם תעשי את השינוי הזה עכשיו לפני הלידה.
31.01.13   18:07
מיה
לגבי מיטת המעבר, נניח שאצליח לעקוב אחרי העקרונות שפירטת לאיך לעשות את זה נכון,
1. אני משערת שהדרך שלי ללוות אותה חזרה למיטה, היא להרים אותה ולשים במיטה. קשה לי לדמיין את עצמי מצליחה לגרום לה לעשות את הדרך הזאת בעצמה רק במגע יד.
2. אני חוששת שלפחות בחלק מהפעמים שבהם אחזיר אותה למיטה, היא תתנגד ואולי אף תבכה. אני לא בטוחה שאני יודעת איך לנהוג במצב כזה - לשים אותה במיטה "בכוח" בניגוד להסכמתה? להשאיר אותה במיטה בוכה? לנסות להרגיע באיזשהו אופן? להרים אותה מהמיטה עד שתירגע ולנסות להחזיר שוב?

3. אני גם חוששת להפוך את אירוע ההליכה לישון לחוויה שלילית עבורה שכרוכה בבכי והתנגדות ולגרום ל"נזק" לטווח ארוך (או שאולי אני מגזימה?)
02.02.13   0:27
דני גיל
בדיוק העניין.. לא הייתי מדבר במונחים של נזק או "נזק" אבל כן במונחים של חוויה שלילית המלווה בבכי והתנגדות. שוב, הכי קל (נניח במצב כרגע שהיא ישנה במיטת תינוק) להכניס אותה למיטה, לתת לה נשיקה ולצאת מהחדר. והיא תבכה ותבכה עד שתתעייף. זה הכי קל במובן הזה ש.. קל לדעת מה לעשות. נכון שהבכי קורע לב והוא עשוי להיות ממושך אבל זה לא יחזור על עצמו כל ערב. סביר להניח שבערב השני הבכי יהיה פחות ממושך, ובשלישי עוד פחות, עד שלא יופיע בכלל. וזה יקרה מהר, לדעתי שבוע לכל היותר.

מצד שני, הקושי שלך בתור אמא ליישם את זה לגמרי ברור לי ולכן אם אפשר לרכך את הפרידה אז כדאי. ואם אי אפשר אז אי אפשר. במצב כזה נחזור לתכנית הראשונה, היא תמיד תהיה עדיפה על העצבים של כולם.

אסביר למה אני מתכוון:
אם אחרי בכי של עשר דקות את נכנסת לחדר השינה שלה ושואלת אותה למה היא בוכה, ואם אחרי שהיא תגיד שהיא רוצה את אמא תשאלי אותה אם יעזור לה שתהי איתה קצת בחדר, ואם אחרי שהיא תגיד לך שכן תשבי איתה קצת ותראי שזה מרגיע אותה אז שתיכן הרווחתן. ואם לא אז לא.

אם העברת אותה למיטת מעבר והיא קמה אלייך ההמלצה שלי היא לא להחזיר אותה מיד למיטה, ואגב לגבי מה שכתבת - זה בסדר גמור שתרימי אותה על הידיים. תרימי אותה, תחבקי אותה, תצחיקי אותה, בעיקר תורידי ממנה את המתח הזה שנורא חשוב לך שהיא תירדם כבר.

לילה טוב בינתיים..
02.02.13   12:10
דני גיל
מה שאותי מבאס בכל הסיפור הזה של הכניסה של הפעוטות לשינה הוא הידיעה הברורה שלי שזה יכול להיות הרבה יותר קל (נעים, זורם, כייפי, חוויה חיובית וכל זה) אבל מכיוון שמדובר בשינוי גישה מן היסוד, ומכיוון שההצלחה תלויה באמונה מלאה ברעיון, קצת בעייתי להוציא מהגישה הזאת הנחיות ברורות. אסביר:

נניח שבתך נכנסת למיטה בשמונה ומובטח לך שהיא נרדמת עד שמונה וחצי. לא משנה מה תעשי היא תירדם בשמונה וחצי. מה שיקרה במקרה כזה הוא שאת תהי לגמרי רגועה ואפילו תרשי לעצמך ליהנות מהרגע, תרימי אותה, תיקחי אותה אלייך, תצחיקי אותה, תעשי את כל מה שנחשב כטעויות מסוג הטעויות ששוברות את העקביות והנחישות שלך. ובסופו של דבר, עם כל ה"טעויות" האלה, הילדה באמת נרדמת בשמונה וחצי. לא בגלל שמישהו הבטיח לך אלא בגלל שהיא נורא עייפה, ולא היה שום דבר שגרם לה להיות חשדנית או דרוכה, ולא נוצר שום קונפליקט רגשי עם אמא ואבא שהחזיק אותה ערנית והקשה עליה להיפרד. לשם כך דרושה כמובן אמונה שלמה, בלתי ניתנת לערעור, כאילו מישהו באמת הבטיח וידע לקיים.
03.02.13   15:37
מיה
לא בטוחה שהבנתי אותך עד הסוף - האם אתה חושב שהגישה הבאה תעזור?

נניח שבחודשים הבאים אני אהיה שם בשבילה כמה שהיא צריכה, אסתפק בזה שהיא במיטה ושהאור כבוי ולא אבקש ממנה לשכב, לא אנסה לצאת מהחדר לפני שהיא נרדמת, אתן לה לעמוד או לשבת במיטה כמה שהיא רוצה, ומידי פעם אשאל אותה אם היא רוצה לשכב ושאכסה אותה בשמיכה - הכל בעדינות.

אשאר בחדר במרחק מה כל עוד היא לא דורשת את קרבתי, וכשתיעמד במיטה ותקרא לי, אתקרב אליה ואתן חיבוק.
אני מניחה שזה אמור להוריד את הקונפליקטים למינימום.
(מעבר לזה, די השתדלתי מאז שנולדה לא ליצור לה חוויות שליליות סביב שינה והיא זוכה תמיד לסבלנות מלאה מצידי, כך שלפחות לדעתי, לא נוצר איזשהו "חוסר אמון" שעלול להקשות על התהליך).

לפחות, נכון לעכשיו, "השעה המובטחת" אצלנו היא סביב תשע, אז אין לי בעיה להקריב כל יום את השעה הזאת למשך תקופה מוגבלת (אפילו ארוכה), אם זו באמת הדרך...
האם אתה בעד? האם אתה חושב שאחרי כמה (כמה?) חודשים כאלה יגיע שיפור משמעותי?
03.02.13   17:50
דני גיל
אז ככה:

- אל תלכי לאיבוד בגלל התוספת האחרונה שלי. שיתפתי אותך בעצם במילכוד שאני חש בנושא הדרכת הורים בכל הקשור לשינה. למה מילכוד? כי ככל שההנחיות ברורות יותר ככה ההורים מרגישים שהם צריכים לתפקד תחת מתכון אחיד ומשהו בטבעיות שלהם הולך לאיבוד, משהו ביכולת לקבל החלטות בזמן אמת הופך להיות נורא מוגבל, וזה לא טוב.זה מה שמגביל את חופש התנועה של ההורים, שם אותם בתפקיד (להרדים את הילדים) ויוצר בילדים התנגדות ודריכות.

- מיה, שימי אותה במיטה, לכי לעניינייך, תראי לה שאת ועוד איך מוכנה לסייע לה להירדם (מה שאומר שעליה לשכב ולעצום עיניים), אל תפחדי להרים אותה ולחבק אותה או לעשות כל דבר שתואם את האינטואיציות שלך.

והכי חשוב, אם את רואה שזה לא מקדם את ההרדמה שלה (נניח עבר שבוע ללא כל שינוי) תחזרי ל"ברירת המחדל" שלפיה היא תבכה הרבה בערב הראשון, גם בערב השני, פחות בערב השלישי ועוד פחות ברביעי, וכן הלאה. פגיעה ביחסי האמון לא נוצרת בגלל ההחלטות האלה אלא במקומות שבהם הורים נגררים לעשות דברים שהם לא שלמים איתם ואז הם מוציאים ת'עצבים על הילדים.

מקווה שעכשיו זה ברור יותר ובכל אופן.. אני כאן.
03.02.13   20:13
מיה
אז לשאלתי, אתה חושב שהגישה של להציב פחות גבולות במיטה כפי שתיארתי למעלה היא לא הכיוון הנכון?

(1. כי ל"ברירת המחדל" אני לא כ"כ מתחברת, לא בגלל שאני לא מסוגלת לשמוע אותה בוכה, אלא פשוט, כי בתחושה שלי זה לא כ"כ מוצדק לתת לה לבכות זמן ממושך בסיטואציה כזאת כשהיא צריכה אותי, מה גם שאני עוד לא שלמה עם זה שזה לא יגרום לאיזושהי הרעה לטווח ארוך בגלל העניין של החוויה השלילית. 2. השיטה השנייה לא נראה שמביאה שיפור. 3. יש את האופציה לנסות את מיטת המעבר).
03.02.13   21:12
דני גיל
"נניח שבחודשים הבאים אני אהיה שם בשבילה כמה שהיא צריכה, אסתפק בזה שהיא במיטה ושהאור כבוי ולא אבקש ממנה לשכב, לא אנסה לצאת מהחדר לפני שהיא נרדמת, אתן לה לעמוד או לשבת במיטה כמה שהיא רוצה, ומידי פעם אשאל אותה אם היא רוצה לשכב ושאכסה אותה בשמיכה - הכל בעדינות... "

אבל במצב כזה לדעתי היא תשגע אותך, היא תעשה את כל המניפולציות כדי שתוציאי אותה מהמיטה. גם במצב הנוכחי וגם במצב של מיטת מעבר בתך צריכה לראות אותך עוברת לעניינייך כאשר היא נכנסת למיטה.

ומיה, לא צריך לעשות הכל בעדינות, אפשר לגלות חוסר סבלנות, להיות אסרטיבית, ונחושה שהיא תהיה לפחות במצב של שכיבה. אני לגמרי מבין את הקושי שלך בברירת המחדל הזאת (התחלנו עם ההבנה הזאת) אבל כדי שהיא תשתף פעולה עם הדרישות שלך טוב שהיא תדע שברירת המחדל הזאת קיימת.

ברגע שברור לך מה את עושה, ואת שלמה עם מה שאת עושה, ואת נחושה שהיא תשתף פעולה, אז גם יש לך את הביטחון לתת לה את החום והאהבה על הדרך והם שיעשו את תהליך ההירדמות הזה לנעים וחיובי כפי שאת רוצה.
03.02.13   21:23
מיה
סבבה :-)
המון המון תודה!
03.02.13   21:34
דני גיל
בכיף..
לילה טוב :-)
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com