סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

שינוי ביחס רק כלפי אמא

26.08.12   20:16
עירית: שינוי ביחס רק כלפי אמא
הי דני,

אני נמצאת בחופשה למשך 3 חודשים מהעבודה ומבלה את זמני עם בני בן השנה.
לפני כשבועיים בני קיבל חיסון ובנוסף ראיתי שהלסת שלו קצת נפוחה- אז את ההתנהגות שאני אתאר עוד מעט ייחסתי בהתחלה לזה.

הילד שלי הוא ילד מתוק ופעלתן, אך לפני כשבוע וחצי הוא התחיל להתנהג אליי שונה. הוא מרבה לבכות, בעיקר כשלא מקבל משהו שרוצה, או שלוקחים לו משהו מהיד ( משהו שאני לא מסכימה שיקח) הוא יכול ממש ממש לצרוח. הוא גם מבקש להיות הרבה על הידיים.
אחרי כמה ימים מורטי עצבים בהם נענתי לחלק מהדרישות ( כך זה הרגיש לי-כדרישות) החלטתי שאני לא יכולה להמשיך ככה, כי זה לא עושה לשנינו טוב, החלטתי שאני מתעלמת כשהוא נכנס לאקסטזה של בכי צרחות על שלא מקבל משהו כגון להיכנס למקרר- ולהפתעתי הרבה ( למרות שרציתי שזה יקרה) אחרי התעלמות של כמה דקות הבן שלי נרגע והלך לשחק. כשהוא הלך לשחק ניגשתי אליו, נישקתי וחיבקתי אותו- רציתי להראות לו את ההבדל בתגובה שהוא מקבל על כל התנהגות.
אך המצב לא תמיד כ"כ ברור, ואני לא תמיד יודעת האם עליי להתעלם או כן להיענות לבקשותדרישות שלו.

אתמול בעלי בילה איתו את היום אצל הוריי, וכשחזרו הוא סיפר לי שהבו שלי התנהג להפליא, היה רגוע, אכל וישן טוב ושיחק הרבה.
היום אני ביליתי איתו את היום אצל הוריי, והתמונה הייתה שונה לגמרי- הוא צרח על זה שלא נתתי לו לגעת במנורה, בכי של ממש! אח"כ הוא שוב רצה להיות ממש קרוב אלי ולשחק עליי, ואחרי שהתעורר משנת הצהריים קם בבכי ולקח זמן עד שנרגע. הוא מתנהג אליי שונה ואני לא יודעת מה אני עושה לא בסדר....

חשוב לי לציין שאני מחבקת ומנשקת אותו המון, אני גם משחקת איתו הרבה, כך שזה לא שחסרה לו הקירבה שלי. מה שכן, אני חושבת שהרגלתי אותו שהוא כל הזמן במרכז תשומת הלב וכשזה לא קורה ממש ממש קשה לו. אני יודעת שכשילך לגן יהיה לו ממש קשה לא להיות במרכז, ואני רוצה לעזור לו.

אני לא יודעת מה הסיבה להתנהגותו של בני ואני רוצה לעזור לשנינו- איך אני יכולה?

מצטערת שיצא ארוך....
27.08.12   23:39
דני גיל
היי עירית, מה שלומך?
נלך צעד-צעד עם הדברים שכתבת:

"...ולהפתעתי הרבה אחרי התעלמות של כמה דקות הבן שלי נרגע והלך לשחק"

למה להפתעתך הרבה? עירית ככה זה, כשאת מתעלמת באמת הילד שלך מבין שאף אחד לא רוקד איתו את הריקוד שלו ולכן הוא מפסיק "לרקוד", כלומר - מפסיק לצווח.

אבל אז את שואלת:

"אך המצב לא תמיד כ"כ ברור, ואני לא תמיד יודעת האם עליי להתעלם או כן להיענות לבקשות דרישות שלו"

התשובה חד משמעית – את לא נענית לדרישות. לא בגיל שנה ולא בגיל שבע. הבקשות תמיד תהיינה לגיטימיות אבל לא הדרישות ובמיוחד לא אלה המגיעות עם המנגינה התובענית והמפונקת. כבר עכשיו תעצרי את זה בנחישות כי את לגמרי צודקת בחששות שאת מעלה - בעולם שבחוץ אף אחד לא יעשה לו את ההנחות האלה.

מה שכן, הייתי מציע לך לבדוק עם עצמך עד כמה את קשובה לו ומכבדת את הבחירות שלו הנובעות מסקרנות וצורך עז "לבלוע" את העולם כיאה לפעוטות בגיל שנה. כי לא הכל מסוכן ולכן לא הכל צריך להיות מוגבל או אסור. כשאת כותבת למשל על כך שהוא צרח שלא אפשרת לו לגעת במנורה. באיזו מנורה מדובר? מה בדיוק הוא רצה מהמנורה הזאת לדעתך? במה בדיוק הוא רצה לגעת? האם היתה לך אפשרות לתת לו להתקדם קצת ולראות מה קורה או שהיה שם משהו שמיד נראה לך מסוכן מדי? מה בעצם היה יכול לקרות אם הוא היה נוגע במה שחשבת שהוא מתכוון לגעת? איך בעלך מגיב במצבים הללו?
28.08.12   7:30
עירית
מדובר בנורה שבתוך מנורת שולחן. בעלי הראה לו שאפשר לכבות ולהדליק את המתג וזה כנראה עניין אותו לגעת בנורה שנדלקת ונכבת. אני פחדתי שאולי ימחץ אותה והיא תישבר והוא יפצע- לפני כן גם לא אפשרתי לוו לגעת במתג הזה, הייתי מחביאה את המנורה, אבל מכיוון שבעלי כבר נתן לו אז גם אני נותנת- שלא יתבלבל מה מותר ומה לא.
בעלי מגיב בצורה נינוחה יותר להתנסויות של בני, אני יותר דאגנית. לפני כן כתבת לי כאן בפורום שכל פעם שאני אוסרת עליו משהו עליי לחשוב האם זה באמת אסור ואני מיישמת את זה. בגדול אני בדעה שילד צריך להתנסות בכל דבר כל עוד זה לא מסכן אותו ואני נצמדת לגישה זו ונותנת לו את החופש, ומה שאני חושבת שאסור אני מנסה להחביא מראש שלא יווצר מצב שהוא רואה ומתעצבן כי לא מקבל.
הוא גם בוכה כשרוצה על הידיים ובזמן האחרון זה יכול לקרות די הרבה, שהוא פשוט יושב עליי- אני הרבה נענית לבקשה זו עד שזה נראה לי מוגזם..אבל שוב, אני לא מבינה ממה נובעת ההתנהגות הזו, למה הוא מרגיש צורך להיות צמוד אליי? יש לו קצת נזלת, אולי בגלל זה?..
28.08.12   23:52
דני גיל
... יכול להיות באמת שהרגלת אותו כפי שכתבת להיות כל הזמן במרכז תשומת הלב. כמובן שהוא רק בן שנה והוא זקוק לנוכחות ההורית הפיזית והרגשית שלך בצורה מירבית, אבל אל תזניחי את עצמך ואת הצרכים שלך במעמד הזה. הוא רוצה על הידיים והוא יקבל על הידיים. כמה? כמה שנוח לך. אני מניח שממילא את רוצה אותו לפעמים על הידיים קרוב אלייך וזה באמת נכון וטוב כאשר זה מספק צורך של שני הצדדים, שלך ושלו. לעומת זאת, אם את מחזיקה אותו כאשר את מותשת, חם לך ולא נוח לך, ואת ממשיכה להחזיק אותו כדי לספק את רצונו אז הנה לך דוגמה טובה לדינמיקה שמייצרת תלות בין הילד להורה. למה? כי מצד אחד את לא נותנת לו באמת מה שהוא רוצה (כי זה מנוגד לרצון שלך והוא מרגיש בכך) ומצד שני את כן רוקדת לצלילי החליל שלו, ומסכימה להתאמץ ולנסות, העיקר שיהיה לו טוב.

ובכן עירית,
את באמת עובדת קשה מדי,
ההורות לא צריכה להיות משימה תובענית,
לא נוח לך - תורידי אותו מעלייך,
הוא בוכה - שיבכה,
הוא רוצה להכניס את היד כדי לגעת במים שבשירותים - לא יקרה כלום - תרשי לעצמך לצחוק מזה,
הוא רוצה לגעת במשהו מסוכן - תבדקי עם עצמך אם אכן הדבר מסוכן.
אם הדבר מסוכן - תרחיקי אותו מהדבר המסוכן, בלי יותר מדי דיבורים.

פשוט... תחשבי פשוט, תחשבי על מה שנוח לך, על איך להיות עם הילד שלך באופן כזה שכיף לך ושמח לך. הדבר הכי טוב שאת יכולה לתת לילד שלך הוא אותך כאמא משוחררת ושמחה.
01.09.12   18:58
עירית
תודה דני :)
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com