סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

מיואשת !!! )-:

20.06.12   8:22
ליז: מיואשת !!! )-:
דני בוקר טוב, הילדה שלי בת 3 וחצי ובזמן האחרון אין לי מושג אפילו מאיפה להתחיל כדי לתאר את ההתנהגויות שלה. היא כל הזמן מתחצפת, מרביצה, צועקת ופשוט עושה מה שבא לה מבלי להקשיב לי ואפילו לא למילה אחת ממה שאני אומרת . פשוט סליחה על הביטוי "לא סופרת אותי" אני אתן דוגמאות:

1. בבוקר, זה מתחיל עם מלחמות של מה ללבוש לגן, בעלי לוקח אותה לגן וצריך להתמודד על כל ההתפרצויות שלה בבוקר. בערב אנחנו בוחרות יחד מה ללבוש ובבוקר זה כבר משתנה ולא בא לה על זה . אני קונה לה מלא מלא מלא בגדים וכל מה שאני קונה היא פשוט לא רוצה ללבוש !!! כל הזמן היא בוחרת את אותם בגדים לגן וזה משגע אותי כאילו מה עושים עם כל הבגדים החדשים שיש בארון, למה תמיד את אותם בגדים??? ואני כן נותנת לה 2 אופציות לבחור אבל היא כרגיל בשלה תמיד בוחרת את האפשרות השלישית.
2. היא מגיעה מהגן וישר הולכת לחטיפים/עוגיות ואני מסבירה לה שקודם כל צריך לאכול ארוחה ואח"כ היא תקבל חטיף והיא ישר מתחילה לצעוק עלי, אפילו להרביץ לי ( אין לה בעיה להרים עלי יד) ולהגיד לי שאני חוצפנית וכל מיני כאלה. עכשיו יש לציין שאני פשוט צועקת בחזרה ואומרת לה שלא מרביצים לאמא , "מאיימת" שהיא תכנס לעונש, ואותה זה בכלל לא מעניין והיא ממשיכה בשלה. אני מודה שאני מאוד ותרנית, מנסה להימנע מזה שהבכי ילך ויגבר ולכן מנסה להתעלם ובכך יוצא שהיא פשוט "לא רואה אותי ממטר". בעלי קצת יותר קשוח איתה ממני, מנסה בכל אופן, ולו היא קצת יותר מקשיבה ממני, אבל זה נגמר עם המון בכי, צעקות, רגשות אשם, תסכול וכדומה.

שאלתי היא מה עלי לעשות? האם לצעוק בחזרה? האם להכניס לחדר לעונש למס' דקות עד שהילדה תבין את ההתנהגות שלה(לא שזה עוזר)? האם לתת לה לבכות כל עוד היא בוכה ופשוט להתעלם? יש לציין שאני לא יכולה לשמוע אותה בוכה, הלב נשבר לי ומהר מאוד אני מתרככת ומנסה להרגיע אותה בחיבוק ונשיקה. מה עלי לעשות??? אני ממש מיואשת ומתוסכלת ואפילו כועסת על עצמי ומרגישה מאוד אשמה כשאנחנו מגיעים לסיטואציות האלו. אני בחודש שישי כרגע ומאוד מודאגת ממה עלול להיות כשהתינוק ייצא אם היא ככה מתנהגת כבר עכשיו.

אודה לעזרתך הדחופה (-: . ליז

סליחה על המלל הרב, פשוט היה חשוב לי להסביר על מנת שתוכל להבין.
22.06.12   0:36
דני גיל
היי ליז,
בתך "לא סופרת אותך"
בתך "לא רואה אותך ממטר"
מסכים איתך!

למה זה קורה? בגלל זה:

"יש לציין שאני לא יכולה לשמוע אותה בוכה, הלב נשבר לי ומהר מאוד אני מתרככת ומנסה להרגיע אותה בחיבוק ונשיקה"

אחד התפקידים המשמעותיים שלנו כהורים הוא להציב לילדים שלנו גבולות ולראות אותם לא מרוצים. וילדים - כאשר הם לא מרוצים - הם בוכים. במיוחד כאשר מצליח להם, כאשר הם רואים את ההורים שלהם מגיבים לבכי, תהיה התגובה אשר תהיה.

לפי הדברים שכתבת לי את עסוקה המון בלרצות אותה ובניסיונות למצוא חן. למה ליז? מה את חושבת שיקרה ברגע שתפסיקי "לעבוד בזה"? בתך תפסיק לאהוב אותך? את אמא מסורה ואוהבת (לא כך?) וככזאת את מספקת לבתך את מה שהיא צריכה. את יכולה להיות גאה באמא שאת וכל היום לשנן לעצמך:

"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"

כשתאמיני בזה באמת, לא תרגישי שאת צריכה כל הזמן לפצות אותה וללכת על קצות האצבעות.

מדוע למשל את קונה לה "מלא מלא מלא" בגדים שהיא לא רוצה ללבוש? למה בכלל את מעוניינת שהיא תלבש מה שאת רוצה ולא מה שהיא רוצה? כי היא לובשת כל יום את אותו הדבר? נו אז הילדה חסכנית... דווקא עושה לך חיים קלים. לא ככה?

ככה תראי את זה - בקלילות ובהומור - ומהר מאוד תראי שהיא בוחרת לבד בבגדים אחרים. מבטיח לך ואת מוזמנת לנסות ולעדכן.

אגב, נתת לה לבחור בין שלוש אופציות אבל האופציה השלישית לא מקובלת עלייך - האם באמת נתת לה לבחור?

אגב נוסף - מבין כל הקונפליקטים שיש ביניכן כרגע הבחירה בבגד כזה או אחר היא הדבר הכי פחות מטריד כרגע. לא ככה?

לא הבנתי את עניין החטיפים והעוגיות: הילדים מגיעים בבוקר לגן וממתינים להם שם חטיפים ועוגיות? בכל אופן- כאשר את לא מוכנה שבתך תאכל חטיף לפני הארוחה קחי לה את החטיף ושתעשה מה שהיא רוצה. שתבכה עד מחר. להרביץ לך כמובן שהיא לא יכולה.

שימי לב מה את עושה כאשר היא נוהגת באלימות (לא איומים ולא עונשים):
את מתיישבת ומחבקת אותה מאחור, לא מאפשרת לה להזיז את הידיים, פנייך ופניה לאותו הכיוון, את לוחשת לה באוזן בנימה אסרטיבית (נחושה אך לא תוקפנית) -

"לכך אני לא מוכנה" --- וזהו!

היא תכעס נורא, ותבכה, תצרח, תרקוד עם הרגליים, תתכונני לכך שזה לא "יצטלם טוב". אלה הם הרגעים שבהם הילדה הקטנה הזאת, בת השלוש וחצי, מרוויחה את אמא שלה. ואלה הרגעים שבהם את מרוויחה אותה. מהר מאוד תרגישי בכך.

כאשר את מחבקת אותה והיא מתנגדת תבדקי מדי חצי דקה מה קורה כאשר את משחררת אותה: האם היא חוזרת לאלימות או מפנימה את המסר. אנחנו לא מצפים שהיא תהיה רגועה וסביר להניח שהיא תזעף ותחמיץ פנים. זה בסדר גמור - זה מותר לה. וככל שתהי נחושה ותתמידי בכך תמצאי שהיא לאט לאט הופכת להיות מפויסת ומשתפת פעולה.

אבל באמת ליז.. הכי חשוב - תלי על המקרר ושימי פתק בארנק:

"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"
"איזה מזל יש לבת שלי שאני אמא שלה"

בהצלחה..
25.06.12   10:56
ליז
תודה רבה על התגובה. אני מאוד מקווה שזה רק עניין של תקופה וזה יחלוף מהר כפי שזה בא . היכן אני יכולה לרכוש את הספר שלך ? ניסיתי בסטימצקי ובצומת ספרים, ולא היה להם מושג על מה אני מדברת. היכן אני יכולה לרכוש אותו?
25.06.12   14:38
דני גיל
... הספר באמת עשוי לסייע לך ולהבהיר הרבה דברים. הוא מופץ רק לחנויות סטימצקי כך שמעניין אותי באיזה סניף של סטימצקי אמרו לך ככה.
21.03.13   10:42
סופי
היי, בת בת 3 ואת אותם מצבים בדיוק אני עוברת איתה עם זה שהיא בוכה וצורחת על כל שטות קטנה ועם זה שהיא תוקפנית. אני בד"כ לא מתייחסת אליה במצבים כאלו ונראה לי שזו גם טעות, ולכן לקחתי את העצה שלו עם החיבוק האחורי! ( ככה גם לא יהיו לי ייסורי מצפון שלא התייחסתי ובסופו של דבר גם צעקתי עליה)
21.03.13   11:14
דני גיל
היי סופי,
מניח שהתכוונת לכך שבסופו של דבר גם לא צעקת עליה. וזה מצוין.. כי ברגע שאת מוצאת את הדרך לרסן את פרצי הזעם שלה באופן כזה שלא גורר אותך לפרצי זעם שלך, את בעצם גם משמשת לה דוגמה וגם שמה את הגבול באופן כזה שלא משאיר את בתך לבד עם המצוקה שלה. המטרה שלנו תמיד תהיה שהגבול החיצוני שאנחנו מציבים לילדים יסייע להם לטפח גבול פנימי ויכולת ריסון עצמאית. ככה בדיוק עושים את זה.
10.12.13   7:59
שרית
הבת שלי בת שלוש וחצי ואותה התנהגות!!
הניסיונות שלי לחבק אותה רק מטריפים אותה יותר וגורמים לפרצי זעם יותר גדולים האם להמשיך בכך בכל מקרה??
10.12.13   8:39
דני גיל
היי שרית,
החיבוק הזה נכון במצבים מסוימים: במצבים שבהם הילדים זקוקים לגורם חיצוני (אחד ההורים) שירסן אותם וימנע מהם: להרביץ, להעיף דברים, לסכן את עצמם ואת הסביבה.

במצבים האלה אנחנו לא מצפים שהילד יקבל באהבה את החיבוק שלנו, וזה טבעי וצפוי שהתקף הזעם יתחזק. אלה בעצם רגעי המבחן שבהם את צריכה להראות לה שאת לא רוקדת לצלילי הזעם שלה ואת נחושה ממנה. ואז אנחנו מצפים שהיא תירגע.

זה נכון שיש ילדים שירגעו מהר יותר וכאלה שפחות. אם את רואה אותה צורחת ומתייפחת בין הידיים שלך למרות נחישותך, תגידי לה:
"אני משחררת - את מפסיקה עם זה!"

ואז - את מפנה את תשומת הלב למקום אחר (כדי שלא תרגיש שאת בוחנת אותה)וממשיכה בעניינייך. אם היא נרגעת תנצלי את ההזדמנות ליצור סביבה אוירה טובה ומעניינת ובכך להמשיך למקום טוב. אם היא ממשיכה להתקיף אותך את מיד חוזרת לאחוז בה.

דבר נוסף חשוב - בזמן שאת אוחזת בה תעשי משהו שמפנה את תשומת הלב שלך למקום אחר. את אפילו יכולה לקחת אותה איתך לאן שאת צריכה (נניח לחדר השינה שבו את נניח מקפלת כביסה). ואת את מחבקת אותה ביד אחת וביד השניה ממשיכה לקפל את הבגדים, גם אם זו לא הדרך הנוחה לקפל בגדים. מובן שהבגדים כרגע הם לא העניין.

ככה, כאשר היא נרגעת, תשחררי אותה בלי תנאים ובלי להגיד כלום.

החיבוק הזה, בהתחלה נראה ומרגיש לא טוב, אבל אם הגענו למצב שאנחנו רואים שם סימנים שמרגיעים את הילד, זה נותן לנו את האפשרות להפוך אותו לחיבוק חם ונעים. בהצלחה..
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com