סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

מאבקי כח / שליטה

09.06.12   0:47
אורית: מאבקי כח / שליטה
דני שלום
ביתי בת שלוש עוד חודש (יש גם ילד בן שש) בשבועיים אחרונים קצת יותר היא מתנגדת ללכת לישון היא רואה שהלילה מגיע ואז היא אומרת אמא לילה לא רוצה לישון ואני מסבירה לה שבלילה ישנים בבוקר משחקים לאחרונה המצב מאוד החמיר היא בוכה ללא הפסקה כרשמי מעלה אותה למיטה היא יורדת אבל לא מעזה לצאת מהחדר אני אומרת לה שהבכי שלה לא מפריע לי ושהיא יכולה לבחור להעלות למיטה עם עם חיוך סיפור ושאני אני אשב לידה 10 דקות יומיים זה עובד.

אבל הבעיה הרצינית היא שגם בבוקר עם מחליטה שהיא לא רוצה ללכת לגן ועושה לי את ההצגות אני פשוט לוקחת אותה בכוח ויש ימים שהיא מגיעה חגן מחבקת לי את הרגל ובוכה בהיסטריה שאני אשאר אני מסבירה לה שאמא חייבת ללכת לעבודה היום פשוט שמתי אותה בגן והיא התחילה עם ההצגות. נתתי לה נשיקה ועזבתי אותה בוכה.

אחרי הגן הלכנו לג׳מבורי וקניתי לה הפתעה ופעמיים גלידה כשהגיע הזמן ללכת היא החליטה שהיא רוצה ארטיק אמרתי לא אכלת שתי גלידות וקיבלת הפתעה ולטמא נגמר הכסף ביום אחר נקנה ארטיק הילדה התחילה לבכות ולא באה לכיוון האוטו התעלמתי זמן מה טז. לא עזר באתי ולקחתי אותה כנגד רצונה הבכי והצרחות נמשכו עד שהגענו הביתה בבית המשיכה לבכות אני לא התייחסתי ונכנסתי בכאילו לישון הילדה עמדה בכניסה לחדרי ולא הפסיקה אמרה לה שזה לא נעים לי ושאני מבקשת שתעזוב את אסור החדר שלי לא עזר ראיתי שהיא מתילה להירדם ומבקשת את אמא הרמתי אותה לסלון ותוך דקות במטרות היא נרדמה. היום בארוחת ערב היה חצי דרמה כי מהתחלה לא התייחסתי.

מה שאני רוצה להגיד בכל מה שאני כותבת שאנן כבר שבורה אני מכירה את השיטה מדבר בחיוב להתעלם מהבכי וכדומה הילדה שלי חושבת שמגיע לה הכל. ונושא נוסף הוא כשאני יוצאת עם בעלי לפעמים זה קורה 3 פעמים בשבוע ולפעמים פעם היא לא מכבדת את הבנות ששומרות עלה השבוע נאלצתי באמצע לעזוב הכל וחזרתי הביתנים הבייביסיטר לא הצליחה להרגיע אותה ביום חמישי ויתרתי ולא הלכתי לארוע בגלל הדרמות שלה הילדה מאוד אובססיבית אלי.
ביום שישי שעבר נסענו לסופ"ש אחרי שש שנים שלא עזבתי אותם לילה אחד אמא שלי שמרה עליהם הילדה העלתה חום כל השבת כשחזרתי הכל היה בסדר ומאז מצב ההיסטריות שלה גובר אשמח לתשובתך ועזרתך בנושא.
אשמח לעזרתך.
09.06.12   0:59
אורית
דני שלום
שכחתי לציין שיש לי ילד בן שש ושלושה חודשים.
ילד כמו בספרים מבחינת התנהגות. הוא משמש דוגמה מאוד חיובית לאחותו.. אין ביניהם מריבות חוץ משהיא לוקחת לא משהו ולא מבקשת וחושבת שזה שלה אז אני לוקחת לה והיא בוכה ואני אומרת לה אם תבקשי אני בטוחה שתקבלי. בהרגשה שלי ההתנהגות שלה משפיעה קצת על בני אני רואה סוג של תסכול סמוי ולילה אחד הוא חיכה אותה
לילה טוב 
10.06.12   19:27
דני גיל
היי אורית,
כנראה שהוא מחקה אותה כי דרכה הוא הכיר דרך יעילה להרוויח נוכחות הורית או תשומת לב. כי לפי מה שאת מתארת יש לך כל הזמן התעסקות איתה. לכן את גם מרגישה כל כך מותשת ומתוסכלת. ואם כך אורית, מה דעתך להוריד את כל הכובד הזה מעלייך?

תראי, היא לא רוצה ללכת לישון ואת מסבירה לה שבלילה ישנים ובבוקר משחקים. סביר שאת אומרת לה עוד כמה דברים. היא מצידה משיבה לך בדרכה ואת בתגובה מבהירה עניינים ומקשיחה עמדות. בסופו של דבר הילדה לא נרדמת וכולם מתוסכלים. מה יקרה לדעתך אם תאמרי לה: "אין בעיה... תגידי לי מתי את עייפה ונכנס למיטה"?

דוגמה נוספת: היא מבקשת ארטיק ואת אומרת לה:
1. אכלת כבר שתי גלידות.
2. קיבלת כבר הפתעה.
3. לאמא נגמר הכסף.
4. ביום אחר נקנה גלידה.

אורית יקרה, למה את עובדת כל כך קשה? למה את מנמקת כל כך הרבה? כאשר את מוסיפה לנמק ולהסביר הילדה מזהה פתח למו"מ, ולכן היא בוכה ולא מפסיקה.

שאלה לגבי הגן: לפני שאת לוקחת אותה בכוח את שואלת אותה מה הסיבה שהיא לא רוצה ללכת לגן? והאם יש משהו שיכול לעזור לה? ובכלל... לפתוח את זה. לא כדי לאפשר לה לפרוץ גבולות ולעשות "מה-בא-לה" אלא כדי לתת פתח לשיתוף ולתקשורת חיובית:

"נניח שלא תלכי לגן... מה תעשי בבית?"
"איך אני בכל זאת יכולה לעזור לך?"

אגב, כשאת מעוניינת לצאת מהבית והיא מסרבת, נסי לצאת וסביר להניח שהיא תבוא אחרייך.
ואולי הכי חשוב אורית (וכן.. אולי את ממילא עושה את זה) – כל הזמן תחזקי אותה. תמצאי את הרגעים האלה שבהם היא מתנהגת יפה ואל תחסכי באמירות מעצימות כמו:

"מקסימה שלי!! כיף לי איתך!!"
"מקסים!!! מקסים הציור הזה! איזה יופי עשית את השמש!!!"
"אחח.. את מתוקה!! אין דברים כאלה"

11.06.12   0:36
אורית
דני שלום
חשוב לי שתבין כמה דברים,
לא מסתדר לי שילד אחד יבחר מתי לעלות למיטה והילד השני שהוא יותר גדול להכתיב (שמונה זה הביחד שלי ושל בעלי)
1. בלילה הסדר הוא כזה,
ילדים עוד 10 דקות עולים למיטות מי שרעב צמה זה עכשיו.
מצחצחים שיניים בוחרים סיפור
עם ביתי מיום שבת זה ככה -את יכולה לבחור לבכות או לבחור ללכת למיטה עם סיפור וחיוך ואמא תשכב לידך 10 דקות - וזה עובד
ביום מי יום חמישי אני משוחחת עם ביתי ואומרת לה שחבל שהיא מבזבזת את הזמן בלבכות גם ככה הבכי לא מזיז לי ואת יכולה לבכות
אמרתי לה את יכולה לבחור בלשחק ולבזבז את הזמן בכיף - "נראה לי זה מתחיל לעבוד.. מקווה הלוואי
2. לגבי הגן הכל בסדר אני אמא שמשוחחת הרבה עם ילדי הילדה פשוט אובסיסית אלי ואי אפשר לתת לה פתח לשאלה שמה תעשי בבית כי היא תענה שהיא רוצה להיות עם אמא
לגבי הבוקר ניסיתי לצאת והיא לא באה אחרי ומין הסתם את צריכה להגיע לעבודה בבוקר
3. כשאתה כותב לי לא לחסוך באמירות - אני אומרת לה שאני גאה בה שהיא בחרה ב..... ואפילו קניתי לה היום מתנה ואמרתי לה שאני גאה שהיא בחרה לעלות למיטה עם חיוך וסיפור ובגלל זה היה לי כיף לקנות לה מה שהיא רצתה וגם לגבי דברים אחרים כמו ללכת לדגים שהיא מאוד רוצה כשהיא בוחרת בדרך חיובית אני אומרת שהכי כיף לי שהיא בוחרת בלהנות ולעשות כיף.

מה שאני מנסה להגיד בעצם שכרגע המצ"ב נראה בשיפור קל מה עושים מכאן? איך אני גורמת לילדה לא לעשות בית ספר לבייביסיטר (ולפעמים אני חוזרת באמצע של בילוי)
יש עוד משהו קטן שלא צייני אני 24/7 עם הילדים כי בעלי מגיע בשעה שש בערב ורוב הפעמים אנחנו בשיאה של פעילות כל מטלות החוגים הבקרים ואחר הצהרים עלי לפעמים אני חולמת שמישהו יוציא לי אותם פעם אחת כדי שאהיה משוחררת אבל זה בסדר כיזה ילדי וזה מה יש
4. יש חצי בעיה נוספת בעלי לפעמים הורס את כל מה שאני בונה ואני מבקשת ממנו לא להתערב כשאני עושה לו שיחות זה בדיוק עוזר לחודש
ואני מראה לו במעשים שקורים מעצמם שהוא טועה (אני לא מוכיחה אותו) ובשבוע האחרון המצ"ב מאוד טעון בגלל הדרמות של הילדה וזה מאוד מבאס אותי (הקשר שלנו מאוד יפה מאוד מפרגן מאוד חברי עד שזה מגיע למצב שזה מעבר למה שהוא יכול להתמודד כמו הדרמות של הילדה ואותי מקומם שאני אומרת לו לא לפנות אלה שהיא ככה הוא עדיין אומר את רוצה להגיד לאבא מה יש לך , או בואי תכף נגיע לחנות X ונקנה לך שמה מבחינתי זה לשקר לילדה וזה מוציא אותי מדעתי כי אני מעדיפה שהיא תבכה ושאני לא אשקר ( אני אמרת לו תפסיק אל תגיד סתם וזה יוצר סתם ויכוח סרק.
אשמח עזרתך תשובתך בנושא.
מקווה שלא הגזמתי בפרוט...
11.06.12   19:43
אורית
דני שלום
רכשתי היום את ספרך. וואווווו
אני מאוד שמחה שבטעות נכנסתי לפורום הזה
כשפתחתי את עמוד הראשון וקראתי התחלתי לצחוק זה כלכך נכון כלכך
יום יומי
קראתי את הפרק הראשון בזמן בעלי שיחק עם ילדי ורציתי להגיד תודה על המתנה שקיבלתי ברגע זה
חיבור של מודעות עם כלים
אני מרגישה סוג של הקלה
שיהיה ערב טוב
11.06.12   23:05
דני גיל
איזה כיף לשמוע אורית! תודה שעדכנת! שיהיה המשך קריאה מהנה ואת מוזמנת תמיד לחזור אליי עם שאלות.

ברשותך אחזור אלייך מחר בעניין המשך הדברים שכתבת.
12.06.12   14:20
דני גיל
אז ככה,
למאבקים ככלל תמיד שני צדדים,
תנוחי אורית. אם תצליחי להוציא את הצד שלך מתוך המשוואה הרי שלא יהיה לה במי להיאבק. לא מדובר בשינוי מהותי אלא בדקויות התגובה שלנו. כשאת כותבת למשל שהשבוע האחרון היה מאוד טעון בגלל הדרמות של הילדה אני שואל את עצמי האם זה חייב להיות ככה שהרי הדרמות של הילדה הן הדרמות של הילדה, למה הן בהכרח יוצרות דרמה אצלך ובכלל במשפחה?

ההצעה שלי אלייך היא לקצר במילים סביב כל הקונפליקטים הנוצרים ולשמור אותן (את המילים) לרגעים בהם ניתן לייצר תקשורת חיובית וקלילה. את כותבת שאת משוחחת הרבה עם ילדייך וזה מצוין ומחמם את הלב. הכי חשוב להקפיד שבתוך כל השיח הזה יהיה הרבה מקום לתקשורת חיובית בגובה העיניים ופחות ופחות לכל אותם הדברים שאנחנו אומרים לילדים שלנו במטרה לחנך אותם או לנסות להיטיב עמם או לפתור להם בעיות וכדומה. אתן לך דוגמה:

"אני משוחחת עם ביתי ואומרת לה שחבל שהיא מבזבזת את הזמן בלבכות גם ככה הבכי לא מזיז לי ואת יכולה לבכות אמרתי לה את יכולה לבחור בלשחק ולבזבז את הזמן בכיף"

אורית, אלה הן המון מילים שבסופו של דבר שמות את האחריות אצלך ומסירות אותה מהילדה. כוונתך אמנם היתה הפוכה: כשאמרת לה ש"זה לא מזיז לי" התכוונת בעצם להראות לה שהיא הראשונה לסבול מהדרמות שלה. אבל אורית... את יודעת... אם זה לא מזיז לך תראי לה שזה לא מזיז לך. אל תסבירי. את יכולה להסביר עד מחר שזה לא מזיז לך, אבל אם זה באמת לא מזיז לך את לא צריכה להסביר כלום. ואז היא תאמין לך. ואז היא תשחרר אותך והאובססיה כבר לא תראה אותה אובססיה, אם בכלל ישאר ממנה משהו.

מה כדאי לעשות במקום?

"את יכולה להסתכל עליי רגע... אני רוצה לשאול אותך שאלה"
"... למה את בוכה?"

ונניח שלא קיבלת תשובה או שהיא רוקדת עם הרגליים או מרימה את הכתפיים:

"טוב... אז אני כאן... מתי שתרצי לדבר אני כאן"

וזהו אורית. מכאן את לא מדברת יותר וממתינה שהיא תחזור אלייך מפויסת.
12.06.12   19:21
אורית
דני שלום
אתה כלכך צודק אני לא נחה לרגע תודה שסוף סוף מישהו נתן לי אישור לנוך
אני קוראת את הספר שלך בנשימה אחת בכל הזדמנות אתה פתחת בפני ראייה אחרת וקלה אני קוראת המון סיפרי פסיכולוגיה וכבודם במקומם אבל הספר שלך כלכך קליל מובן בלי לנסות להגיע לתובנות לבד שלפעמים זה מאוחר מה שאני מנסה להגיד שמי שקוראת את ההתכתבות בנינו הספר מומלץ בחום ונותן פתרון מהיר וראיה נכונה שחוסכת הרבה תסכול וכן אני כרגע מודע וואוו לא חשבתי שילד נרדם משעמום זה כזה נכון .

דני אני חייבת לשתף אותך
היום שלקחתי את ביתי לגן בכניסה לכן היא אמרה לי אמא את רואה אני לא בוכה ושקילחתי אותה לפני חצי שעה שוב היא אמרה לי אמא נכון שאני לא בוכה בשתי המצבים עניתי לה שאני נורא גאה בדרך שהיא בחרה אז היא אמרה לי נכון
רציתי לבלוע אותה עם הנכון שלה
האם היא הבינה והפנימה
תודה
12.06.12   23:22
אורית
סליחה על טעויות הכתיב אני כותבת מהאייפון חחח
13.06.12   16:41
דני גיל
איך את כותבת כל כך הרבה מהאייפון???

תשמעי אורית, מה זה משנה לך אם היא הבינה והפנימה, את כותבת שרצית לבלוע אותה עם כל המתיקות שלה ו... זה מה שחשוב. זה בדיוק מה שבונה את מערכת היחסים ואת תשתיות הסמכות שלנו. באמת שאת יכולה לנוח אורית. אני מאמין שלאחר קריאת הספר כולו תרוויחי את ההבנה החדשה והמרעננת ולפיה ההורות לא אמורה להיות משימה מתישה ותובענית.
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com