סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

ילד שמכה את אביו

09.10.11   14:31
מירב: ילד שמכה את אביו
שלום,
בני בן שנתיים ועשרה חודשים, בסיטואציות שאנחנו שני ההורים איתו הוא תמיד מעדיף שהאמא תטפל בו כמו למשל: הכנה לשינה, להרדים אותו, להאכיל אותו ועוד. כשהאבא מנסה לבצע את הפעולות אז הוא מרביץ לו ואומר לו: "לך מפה" בתקיפות. מה עלינו לעשות במקרים כאלה ??
09.10.11   22:32
דני גיל
היי מירב,

לפני הכל עליכם להגדיר מטרה ברורה ומשותפת ולבדוק שהיא מקובלת על שניכם: האם שניכם מעוניינים בכך שהאבא יהיה מעורב קצת יותר בטיפול בילד? האם יש מי משניכם שרוצה בכך יותר ומי שרוצה בכך פחות?

ככל שהמטרה ברורה ומשותפת לשניכם יהיה קל יותר ליצור את השינוי המתבקש. זהו שינוי שדרושה בו הרבה נחישות מצדכם ונחישות לא תהיה שם אם לא תהיו בזה ביחד.

לדעתי הכי נכון יהיה להתחיל את השינוי באמבטיה. לא בארוחות הערב ובטוח לא לקראת שינה. את אלו, בשלב זה, תשאירי לך.

אתם מתחילים בכך שאביו מסייע לו באמבטיה וכאשר זה קורה, את נעלמת מהשטח. לא חשוב כמה הוא בוכה, את לא ניגשת אליו. הכל בסדר, אף אחד לא מתעלל בו, מדובר פה בסך הכל בשינוי הרגלים שבסופם הוא ירוויח אבא נוכח.

מה בזמן הזה עושה האבא? בטוח לא חוטף מכות, תסכימו איתי. האבא לא מתרגש מהתקפי הזעם של הילד וכאשר הילד מניף את ידיו כדי להרביץ האבא מחבק אותו באופן כזה שהילד לא יוכל להזיז את ידיו תוך כדי שהוא לוחש לו: "לזה אני לא מוכן". והוא לא משחרר את ידיו עד שהילד נרגע.

אם ההתנגדות של הילד עיקשת וממושכת (נניח מעל שתי דקות) אפשר לשחרר מדי פעם כדי לבדוק אם הילד בוחר לשתף פעולה.

נכון, החיבוק הזה כשלעצמו עשוי להיות עבור הילד מאוד מעצבן, אבל זה בסדר - שיתעצבן. ואחר-כך הוא ירגע. ובזמן שהוא ירגע הוא יחזור למקום החמים, הנעים והמפנק שכל ילד ראוי לו שבו הוא יודע בוודאות שיש לו אבא שמקבל החלטות.

בהצלחה לכם!

10.10.11   9:55
מירב
בעלי כל ערב מקלח אותו והוא לא מתנגד ולא מבקש אותי לקלח אותו. אחר כך אני מלבישה ומקריאה לו סיפור ומשכיבה אותו. הוא מכה את בעלי בעיקר כשהוא רואה אותי ולא מוכן שבעלי ילביש אותו ואז שנינו כועסים עליו ואומרים לו: "לא מרביצים לאבא". אתמול הענשתי אותו ושמתי אותו בחדר לשתי דקות כי הוא הרביץ לבעלי. הוא כל פעם ניסה לצאת ובכה ואני החזרתי אותו לחדר והסברתי לו שאני כועסת כי הוא הרביץ לאבא. הרגשתי לא טוב עם זה אבל רציתי שיבין שלא מתנהגים כך.

אני ובעלי סיכמנו שמעכשיו אם הוא מרביץ שוב פשוט אנחנו מתעלמים ומסיתים את תשומת ליבו למשהו אחר. האם עליי לא להתערב כשזה קורה? האם זה נכון שהענשתי אותו? ומה לגבי זה שאולי נתעלם? ממה שאני מבינה מדבריך בעלי צריך לחבקו ולומר "לזה אני לא מוכן" עד שהוא נרגע. מה לדעתך הכי נכון לעשות? תודה מירב
10.10.11   14:52
דני גיל
אוקיי מירב הבנתי. אבל ברשותכם שוב אתחיל בשאלה: אם הילד מעדיף אותך באופן כל כך ברור, מה הסיבה לכך שאביו מלביש אותו? כלומר, יכולות להיות לכך סיבות מאוד טובות, אבל מעניינת אותי הסיבה שלכם: האם כי אינך פנויה? האם כי אינך רוצה שיפתח בך תלות (ורק בך)? האם בגלל שהאבא מעוניין להרגיש יותר את הילד שלו?

זה מצוין שאת עומדת לצד בעלך כאשר הילד מרביץ ולא, למשל, מחליטה להיענות לרצונו של הילד כדי להשביע את רצונו. אבל חשוב לי להציע לשניכם דרך אחרת לעמוד מול הילד כאשר הוא מרביץ:

1. למנוע ממנו להרביץ. הכי פשוט. החיבוק הוא לא חיבוק של חנופה אלא של נחישות. הוא נועד למנוע מהילד בצורה פיזית להגיב באלימות פיזית. מילים לא יסייעו פה. עונשים ודאי שלא. תסכימי איתי שאם בעלך יצליח למנוע את המעשה לא תרגישו צורך להתחשבן איתו. ובכל מקרה...

2. העונש מיותר. כאשר הילד שלכם נשלח לשתי דקות לחדר הוא לא עסוק בהפקת לקחים.

3. כאשר אתם בוחרים להתעלם מההתנהגות הבלתי נסבלת ולהסית את תשומת ליבו למקום אחר הוא מרגיש שאתם מתחנפים אליו ומקבל בכך המון כוח לידיים. והוא רק בן 3 – הוא לא ידע לעשות שימוש אחראי ומועיל עם הכוח הזה.

את ההתנהגות הבלתי נסבלת מוטב שתמנעו מראש: כן, תחזיקו לו את הידיים ואל תאפשרו לו להרביץ. ככל שתעשו את זה ללא איומים ועונשים, כך הוא ימנע מלחזור על ההתנהגות הזאת.

אני מבין שהעובדה שהוא "משתמש עם הידיים" אינה הבעיה היחידה, כלומר זה לא מתחיל ונגמר בכך. ברור לי שהוא גם בוכה, צורח, "רוקד" עם הרגליים. כל אלה מירב לא אמורים להרשים אתכם, והם לא אמורים להרשים את בעלך. אם קיבלתם החלטה שהאבא ילביש את הילד אז זה מה שיהיה. כל זמן שהילד ישתף פעולה, ה"משימה" תעבור בשלום ותהיה נעימה לילד. ככל שלא, הילד הראשון להפסיד מכך ויתרה מכך, הוא היחידי להפסיד מכך.

לעומת זאת, כאשר ההורה "מתרגש" מהעניין אז הילד מבין שהוא (הילד) לא המפסיד היחידי ומקבל מוטיבציה להיאבק.

מקווה שכעת זה יותר ברור. מוזמנים לחזור ולשאול.
10.10.11   17:03
מירב
תודה על העצה. ניישם אותה ונעדכן אותך.
שאלה נוספת שלא קשורה לזה. מקווה שזה בסדר להתייעץ איתך.
בנושא גמילה, התחלנו בתהליך הגמילה איתו ומה שקורה נכון לעכשיו זה שאחרי הגן אני מחליפה לו לתחתונים ואומרת לו שכל פעם שיש פיפי או קקי שיגיד לי. בהתחלה הוא היה עושה בריצפה פיפי וקקי. היום הוא עושה פיפי בשירותים, אבל הולך לשירותים לא ביוזמתו רק שאני אומרת לו. ואז הוא מתחיל לבכות ולהגיד לי שאין לו פיפי ובסוף לאחר שאני משכנעת אותו שיש, לו הוא ברוב המקרים עושה פיפי. לגבי קקי הוא עדיין לא עושה. הוא עשה אולי פעמיים.
לפני השינה אני תמיד שמה לו טיטול ויוצא שלפעמים כשאני מחליפה לו בבוקר הוא אומר קקי וזה לאחר שכבר עשה. הוא אומר "קקי ברח".
בגן הוא עדיין עם טיטולים ומקווה שאחרי החגים הגננת תתחיל לשתף עמי פעולה בתהליך הגמילה.

שהקקי בורח לו אז אני אומרת לו שזה לא נורא ושבפעם הבאה הוא יאמר לי או לאבא שלו שיש קקי ונקח אותו לשירותים. במקביל אני כבר חודשיים מראה לו את הדיסק "האסלה הקסומה" והדיסק" בלי חיתולים"
האם אתה חושב שזה בסדר הדרך שבה אני משתמשת איתו לגמילה?

תודה רבה מירב
מקווה שלא אציק לך עם עוד שאלות בזמן הקרוב.
10.10.11   17:07
מירב
דרך אגב לגבי שאלתך על ההלבשה, אני מלבישה אותו תמיד אלא אם כן אני לא בבית ובעלי בדרך כלל מקלח אותו אלא אם כן הוא לא בבית, כך שאנחנו ממש לא מתעקשים איתו לגבי ההלבשה.
אני גם מספרת את הסיפור לפני השינה ומשכיבה אותו לישון. יש ביני לבין בעלי חלוקת תפקידים די ברורה.
יש גם ילד נוסף בתמונה שהוא גם זקוק לנו-בן תשעה חודשים והגדול מאד עוזר לנו איתו, שזה כיף
10.10.11   20:36
דני גיל
מירב זה מעולה שאת שואלת ומשתפת. לשם כך קיים הפורום. מוזמנת תמיד.
אני קצת עמוס הערב אבל מחר, בערב - מבטיח לחזור אלייך עם תשובה.
11.10.11   9:38
מירב
אחלה תודה רבה.
הבוקר בני הרים יד על בעלי אז בעלי חיבק אותו ובעלי אמר שאחרי כמה שניות הוא נרגע. תודה רבה על העצה .מקווה שהתנהגות זו תעלם בקרוב בזכותך...
יום טוב
11.10.11   21:54
דני גיל
היא תעלם בזכותכם, לא בזכותי. לא אני מחזיק לו את הידיים :)

היי מירב,
בכלל נשמע שאתם משפחה שמתפקדת כיאה למשפחה - ביחד ובשיתוף פעולה. זה הישג כשלעצמו ובכלל לא מובן מאליו. זה מצוין, משמח ומרגש לשמוע שאתם מאפשרים לגדול לעזור בטיפול באחיו הצעיר. אתם נותנים לבכור שלכם להרגיש פעיל ומועיל, משמעותי ובעל ערך. זה מצוין!

לעניין הגמילה, את פועלת נכון כאשר את מבקשת שיודיע לך כאשר הוא צריך לשירותים. נראה לי שכדאי לתת לו אפשרויות נוספות, לומר לו למשל:

"כשיש לך אתה יכול להגיד לי ונלך יחד לשירותים, אתה גם יכול ללכת לבד. איך שתרצה... ממש איך שנוח לך".

אני מציע שלא תשכנעי אותו שיש לו כאשר הוא אומר שאין לו. להיפך, יש פה הזדמנות שאת יכולה לנצל כדי להחזיר לו את תחושת השליטה. תאמרי לו: "מצוין, תגיד לי שיש". תעשי את זה כך, בדיוק במילים האלה, בדיוק עם הביטחון הזה. לפעמים, מירב, זה בדיוק מה שחסר לילד כדי להיות עצמאי בעשיית הצרכים.

לא כל כך טוב שהוא אומר "ברח לי" בבוקר כאשר החיתול מלא, כלומר שסימן הוא לכך שהציפייה שלו מעצמו (מן הסתם... בעקבות הציפייה שלכם ממנו) שישלוט בכך. והציפייה הזאת תמיד מעכבת את הגמילה כי היא מפחיתה את האמון שלו בעצמו. כאשר הוא מתעורר בבוקר ואומר "קקי ברח" הכי טוב שתראי לו שאת משועשעת מהעניין.

לא צפיתי בדיסקים שכתבת לי עליהם ולכן אני לא מכיר. אם את מרגישה שזה פועל לטובת העניין אז.. מצוין. הכי חשוב שהוא לא ירגיש לחץ סביב עניין הגמילה.

חג שמח לכם :)
11.10.11   22:48
מירב
הי דני
תודה שענית...
חג שמח גם לך....
אם יעלו בעתיד עוד שאלות אפנה.
זה כיף לדעת שיש עם מי להתייעץ
זה נותן סוג של ביטחון.
אנסה לתת את השליטה לפיפי וקקי בידיו למרות שלי זה לא קל בכלל....לשחרר.
ושוב תודה

לילה טוב
מירב
13.10.11   9:56
דני גיל
"לשחרר" זו ה-מילה בתהליך גמילה מחיתולים;
כאשר אני ההורה מצליח לשחרר, השליטה (על כל המשמעויות שלה) עוברת לילד שלי.

וכאמור אתם מוזמנים תמיד,
המשך חג שמח.
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com