סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

בן 4 שלא משתף פעולה

05.07.11   23:53
אילה: בן 4 שלא משתף פעולה
יש לנו 2 בנים-הבכור בן 4 והקטן בן שנה ו-9. בני בן ה-4 הוא ילד מקסים ומתוק, נבון במיוחד, מאוד וורבאלי, סקרן, עצמאי ויצירתי. אבל... אנחנו נקלעים מולו למאבקי כמעט כל יום, ויש תקופות שזה מחמיר, ואני מרגישה שכל היום אני רבה איתו (בן 4!!!). זה מתבטא בהמון דרכים וצורות- בין אם בתקיפת אחיו, אבל לא מתוך כעס או רוגז, סתם, כאילו ברוח שטות, הוא עובר לידו ו"מכפכף" אותו. זה מתבטא בשולחן אוכל (ותאמין לי שאין לנו ציפיות לגינונים בריטיים) בצעקות, בתיפוף קולני עם המזלג, בניסיון לגרום לאחיו הקטן לזרוק אוכל, באי- הקשבה כללית. אם הוא מתנהג לא יפה ליד השולחן אנחנו אומרים לו שיירד מהכסא וילך לחדר שלו או לסלון, למקום שהוא לא מפריע, ואז הוא נפגע ובוכה ומבטיח שיתנהג יפה, ותוך 3 שניות הוא שוב חוזר על ההתנהגות המעצבנת (או בוחר משהו אחר לעצבן איתו)... זה יכול לחזור על עצמו המון פעמים בכל מיני סיטואציות, לא רק באוכל. אני רואה שהעונש ללכת לחדר הוא לא אפקטיבי באמת, אבל הרבה פעמים זאת נראית הברירה היחידה. ניסיתי ללכת בעצמי מאיפה שהוא נמצא, כאשר הוא מתנהג לא יפה, אבל גם זה לא עובד כי הוא פשוט בא אחרי, וגם יש סיטואציות שזה לא אפשרי. רוב הזמן אני סבלנית איתו, אבל יש ימים שהוא מוציא אותי מדעתי. אני חייבת לציין שהוא לא איזה ילד כועס או אגרסיבי, ורוב הפעמים שהוא עושה דברים מעצבנים הוא חושב שהם מצחיקים. הוא לא היה מהפעוטות התוקפניים או הנשכנים, אבל נראה לי שיש לו יותר אנרגיה מלממוצע של הילדים, והוא מחפש צורה לפרוק אותה. אני מחפשת דרך להתנהל מולו כך שישתף איתנו פעולה... מה עושים? תודה
06.07.11   23:54
דני גיל
הי אילה,
מה עושים עם המזלג הזה? :-)
את כותבת ש – "נראה לי שיש לו יותר אנרגיה מהממוצע של הילדים, והוא מחפש צורה לפרוק אותה" ומאוד יכול להיות שאת צודקת. אמנם יש משמעות גדולה לתגובות שלנו ההורים על התנהגות ילדינו, אבל אני בדעה שלא הכל תלוי בנו ההורים ובהחלט יש ילדים שמגיעים לעולם עם טמפרמנט מאתגר במיוחד.

חשוב להכיר בכך ולומר זאת לעצמנו בקול רם כי התחושה הזאת, שמשהו אצלי (ההורה) לא בסדר, והראיה לכך היא הילד שלי שמתופף עם המזלג על השולחן, לא מקדמת וגם מובילה לרוב לנקוט בכל מיני יוזמות לחץ כאלה שרק מחריפות את הקונפליקט כמו, למשל, עונשים.
נוסיף לכך את העובדה שיש לו אח קטן וכובש שמעורר בו תחושות של קנאה כדי להבין עד כמה חשוב לתת לילד הזה בסופו של יום את ההרגשה ש... הכל בסדר – אתה לא הולך לישון עם ההרגשה שאתה ילד מאכזב כי אתה לא!

איך תעשו את זה?

1. תקדימו אותו – לפני שהוא כופה עליכם להעניק לו תשומת לב (שלילית), תציפו אותו בתשומת לב (חיובית): תנו לו להיות קרוב אליכם, להכין יחד את האוכל, להגיש יחד, בעיקר ליהנות ביחד. בכך אתם מקטינים ובגדול את הסבירות לכך שבארוחת הערב הוא יציק לכם ולאח שלו.

2. חוק - אל תעסקו בעבר ותזכרו שגם ההווה הוא בעצם עבר. זה לא פשוט, אני יודע, כי התגובה האוטומטית שלנו היא ספק לשאול ספק לגעור בו (למה עשית את זה?!!!!) אחרי שהוא "מכפכף" את אח שלו. זאת דוגמה להתעסקות בעבר והלוואי והיה אפשר לומר שהיא מיותרת. היא לא מיותרת משום שיש לה השפעה והיא השפעה לגמרי שלילית.

3. עברו הלאה בלי לחשוב שאתם מזניחים בכך את חינוכו (כי אתם לא). תעברו הלאה כאשר הוא "מכפכף" למשל את אחיו הקטן; אל תתעלמו, אבל גם אל תתעכבו על זה. גשו בנונשלנטיות לצעיר מבין השניים, חבקו אותו, ותבהירו לבן הארבע שזה לא לעניין, אבל, מבלי לעשות מכך יותר מדי עניין.

4. תאמו אנרגיות – בעייתי משהו כאשר לילד טמפרמנט כל-כך תוסס ולהורים, לאו דווקא לכם, אנרגיות "שקטות". נסו להתחבר אליו מהמקום הזה של השובבות וההומור, לפעמים די בכך כדי לעשות את ההבדל. במקום שהוא יגרור אתכם לתשומת לב שלילית, תפתיעו אותו בתשומת לב חיובית: מכה עם המזלג על השולחן גוררת את ידו של האבא לאחוז בידו של הבן, אבל בצורה של משחק: לא כדי למנוע מבעדו אלא כדי ליהנות במחיצתו, לא כדי ללמד ולהעיר אלא כדי לצחוק ולהצחיק. אז מה אם בדקה וחצי הזאת נשחק ולא נאכל. אילה, חשוב שתבינו את המלכודת – ברגע שהילד מבין שאין לכם ציפייה ממנו להיות ממושמע, אין לו סיבה כל הזמן להוכיח שהוא זה שמקבל את ההחלטות ושולט בעניינים. וההתגייסות שזה דורש מכם היא התגייסות זמנית כי ככל שהוא ירוויח את התחושה ש"הכל בסדר" ומקבלים אותי כפי שאני (גם שלא מקבלים כל התנהגות), ההתנהגות שלו תשתנה.

5. אל תוותרו, וגם אל תראו בדברים שלעיל כהמלצה לוותר על הגבול הברור והעמידה האסרטיבית מולו. להפך, עליכם לעמוד מולו נחושים ואותנטיים לחלוטין, כהורים שמרשים לעצמם להיות מרתיעים, בלי לתת את ההרגשה שאתם חוששים שייפגע או ייעלב. אבל אתם שומרים את הפנייה האסרטיבית למקומות שבהם היא אפקטיבית - כדי למנוע את מה שעתיד לקרות בעוד שנייה ולא את מה שקרה לפני שנייה.

6. "אלוהים בגובה העיניים" פרק "תקשורת עוינת": בסוף הפרק הזה יש חלק שנקרא: "הורות מילולית". מומלץ לענייננו.
בהצלחה..
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com