סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

הילדה מציירת על הקירות

04.04.11   9:45
נדיה: הילדה מציירת על הקירות
אז תהילה הגיעה לגיל הנפלא שבו היא מציירת ה-מ-ו-ן וכשאני אומרת המון, אני מתכוונת המון!!!
שזה נפלא ונהדר ואפילו הצליחה להפנים שעל הקירות/שולחן אוכל/ריצפה לא מציירים, אלא רק על דפים או על הבובות (יש לה בובות מיוחדות שניתן לצייר עליהן.
אז מה הבעיה? 2 דברים:
1. היא מאוד אוהבת לצייר על אחיה התינוק (7 חודשים) היא אומרת שהיא "מאפרת" אותו, אני לא כועסת עליה כשהיא עושה את זה, אני רק אומרת בצורה אסרטיבית "לא מציירים על אוריה" ולוקחת אותו משם. אבל משום מה זה לא מרגיש לי נכון, קודם כל זה לא עובד, אז כנראה שמשהו לא נעשה נכון, דבר שני זה נורא מצחיק אותה ואני כנראה לא יכולה להימנע מלצחוק מה שכמובן לא מעביר את המסר הרצוי, מה עושים?

דבר שני - בכל מקום אני קוראת הוראות שונות בנוגע לעידוד הציור.
אני מקפידה לתת לה דפים גדולים וקטנים, כאלה שיהא יכולה לשבת באמצע ולצייר מסביבה (ניירות של תוכניות בניין ישנות) וגם דפי A4 רגילים כדי לתרגל איתה ציור בתוך מסגרת קטנה יותר, אבל אני כל הזמן שומעת שעדיף ככה או עדיף אחרת אבל אסור שניהם כי זה מבלבל (אם כי היא בכלל לא נראית מבולבלת והיא יודעת היטב מה מותר ומה אסור).
ודבר אחרון זה עניין החיזוק החיובי - הבנתי שזה לא נכון להגיד לה רק "איזה ציור יפה" אלא ממש לתת את החיזוק במקום הנכון כמו " איזה יופי הבלונים שציירת בצבע כחול" אבל דני, היא לא מציירת בלונים, מדובר יותר בקשקוש לא מאורגן :-)
אז כשהיא אומרת לי " ציירתי עיגולים" אני משבחת את העיגולים וכמה הם גדולים ועגולים ויפים, אבל כשהיא בעצמה לא יודעת להסביר מה היא ציירה - אז מה משבחים?

קשים חיי ההורה....
וכרגיל תודה מראש :-)
04.04.11   9:58
נדיה
שגחתי לציין תהילה בת שנתיים וחצי
05.04.11   1:06
דני גיל
הי נדיה,
קשים חיי ההורה, וגם שכתבת את זה בחיוך, יש אמת בדבר שהיום הורים שואלים את עצמם שאלות שבעבר לא היו שואלים, ואז יש את ה"נכון / לא נכון" ואנחנו כל הזמן חוששים למצוא את עצמינו בצד ה"לא נכון". אבל לדעתי נדיה, הבנת העיקרון חוסכת מאיתנו לשאול שאלות של נכון ולא נכון. אשיב לך לגופו של עניין ובואי גם ננסה לראות אם אנחנו יכולים להרוויח מהתשובה הספציפית עיקרון כללי יותר, שיהיה לנו למצפן גם בסיטואציות אחרות.

ככה:
זה טוב שאת מפעילה את האסרטיביות שלך כאשר תהילה מחליטה להפוך את אחיה הקטן לבלוק ציור. נראה לי שמה שמרגיש לך שם לא נכון הוא הבחירה להרחיק אותו ממנה; יש בהרחקה הזאת משהו שיתכן ומשדר לה שאת ואוריה באותו הצד והיא לבדה מוצאת את עצמה בצד ה"רע", זה שיש להיזהר מפניו ולכן לתפוס מרחק. ולכן זה גם "לא עובד", היא לא מוכנה ובצדק להיות במקום ה"רע". ההצעה שלי אם כך היא למנוע את הדבר באותה הנחישות אבל בדרך שונה;

את אומרת לה למשל ש- "לזה אני לא מסכימה" ומגבה את מילותייך במעשים; ממקמת את כף ידך קרוב לכף ידה, עוצרת אותה במידת הצורך, ובמידת הצורך גם לוקחת ממנה את הטוש או הצבעים. באופן הזה את מאפשרת לה מרחב בחירה מרגע הדרישה לרגע האכיפה, ובמרחב הזה היא יכולה לבחור לשתף איתך פעולה מיוזמתה.

לעניין הציורים בדפים קטנים / גדולים -
האפשרות לצייר על נייר גדול ולכאורה ללא גבולות, מעניקה לה פעילות כייפית ומהנה, היא שמעודדת אותה ליצור ולצייר, ליהנות מכל רגע, ואני בדעה שכאשר הילד נהנה, הוא מתפתח. האם הציור בדף סטנדרטי עם גבולות ברורים מעודד את הילד להסתדר עם מה שיש, או להפנים גבולות, או להקפיד על כללי ציור "נכונים" כמו קווים ברורים, פרופורציות וכדומה? אולי. באמת שלא חקרתי את העניין ואף פעם לא היתה לי את המוטיבציה לחקור את העניין מהסיבה הפשוטה שהילדים שלי תמיד גילו לי את התשובה, שממילא לא חיפשתי. ואני באמת משוכנע בכך שהילדים שלנו יודעים טוב מאיתנו מה תורם להתפתחותם. ולא היא שמתבלבלת כאשר היא בוחרת גם באפשרות הראשונה וגם באפשרות השניה. במילים אחרות, מה שמחזיר אותנו לתחילת הדברים ולעניין העיקרון, הנה לנו עיקרון שיכול להקל עלינו במגוון של מצבי למידה – ילדים יודעים לרוב טוב מאיתנו מה נכון להם ומה לא נכון להם ומכיוון שכך, אנחנו יכולים לנוח לפעמים משאלות ה"נכון / לא נכון".

ולעניין החיזוק החיובי – כאשר החיזוק ריק מתוכן, ואז מן הסתם הוא יחזור על עצמו, הוא יהפך למיותר והילד ירגיש שאנחנו לא "רואים" אותו באמת. כאשר ילד מראה לנו ציור, הוא רוצה שנביט בציור כדי שנראה אותו! ולכן, זה בכלל לא משנה אם הילד צייר יפה יותר או פחות, מאורגן יותר או פחות. הוא הפיק דבר חדש מעצמו ובדבר הזה נוכל לראות את הבחירות שהוא עשה וכל מיני החלטות שקיבל, עליהן נדבר, עליהן נתייחס, וגם פה במינון הנכון, באותנטיות ובלי להתאמץ. וזה בסדר אם לפעמים נראה לנכון לאהוב יותר ולאהוב פחות, להביע יותר ולהביע פחות. ועל אוריה לא מציירים :)
06.07.11   15:24
Irish
This article ahciveed exactly what I wanted it to achieve.
08.07.11   9:48
Carley
Artciles like this are an example of quick, helpful answers.
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com