סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

גיל שנתיים הנורא???

27.01.11   22:55
מגדל של קוביות: גיל שנתיים הנורא???
בני בן שנתיים וחצי, ההתקדמות שלו מבחינת ההתנהגות וקליטת השפה היא טובה מאוד הוא כבר יכול להביע את עצמו להגיד בדיוק מה הוא רוצה. הבעיה היא שיש קצת נסיגה בהתנהגות והוא מרביץ לפעמים ומושך לי בשיער לא רוצה ללכת לישון ועוד. אני יודעת שזה עניין של גיל או של תשומת לב אבל אני מרגישה שאני כל הזמן "מאיימת" כלומר או שאתה עושה...או שיהיה...וקראתי והפנמתי עצות מספרך ואני משתדלת לא להגיד אם..אז או תמיד לתת שתי אפשריות אבל פשוט יש פעמים שאני מרגישה שהוא לא מקשיב לי וזה די משגע.עוד משהוא קטן, הייתה לנו עכשיו תקופה שהיינו הרבה ביחד בתור משפחה והוא לא היה במסגרת אז נראה לי שהיציאה ממסגרת גם השפיעה עליו
28.01.11   22:52
דני גיל
.. לא כל-כך הבנתי את עניין "ההתקדמות שלו מבחינת ההתנהגות וקליטת השפה" אבל אני מניח שהיה שם קושי ואח"כ שיפור. את מעידה על כך שהוא מרביץ (לך?) ובכל אופן מושך לך בשיער ומסרב ללכת לישון. את גם כותבת שאת יודעת שזה עניין של גיל.

אז ככה: גיל שנתיים אכן מאתגר עבור הורים אבל דווקא משום כך מוטל עלינו בשעה הזאת להציב גבולות ברורים לילדינו שאחרת, הגיל היפה הזה יהפוך בקלות ל"גיל שנתיים הנורא". לא שכתבת הרבה אבל בכל זאת אני חש בדברים שלך הרבה אנרגיה שמושקעת מצידך בניסיונות להבין אותו ולהסביר את המניעים שלו, כמו למשל מאפייני הגיל או היציאה/חזרה למסגרת. וככל שאת נחושה למצוא הסברים, ככה פוחתת נחישותך להציב גבולות ברורים, באופן עקבי וללא רגשי אשם.

אביא דוגמא: נניח שהוא נפל וקיבל מכה וכעת הוא בוכה. את ניגשת אליו לחבק אותו אבל הוא בתגובה בוחר להוציא את העצבים עלייך, אפילו אם רק במילים או פרצופים זועמים. כאן שלא יהיה לך ספק, כאן הוא צריך לפגוש גבול ברור (שימי לב שוב לפרק 'אותנטיות'). אבל ככל שתהססי בנקודה הזאת, כנראה כי את מבינה שכואב לו ושהוא מתוסכל וכדומה, הוא לא יעצור בפרצופים הזועמים וישדרג אותם למעשים שיהפכו אותו ליותר מתוסכל. וגם אותך מן הסתם.

והאיומים כמובן מיותרים, תחליפי דיסקט –
במקום:
"או שאתה שם ראש ועוצם עיניים או שאני מכבה את המנורת לילה". אז:
"או שאתה שם ראש או שאתה שם ראש".

כמובן שזה לא משפט שאת אומרת לו אבל זה המשפט שאת אומרת לעצמך כמבשר על נחישות חדשה שלא מאפשרת מקום לדיונים ולמו"מ. תראי, אם לא קראת עדיין את "עו"ד, טייס ואדריכל" בבמת הפורום, חשוב לי להפנות את תשומת ליבך. בהצלחה..
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com