סופר דדי - פורום הוריםברוכים הבאים לאתר סופר דדי - אתר ותיק ומקצועי המעניק ליווי והדרכת הורים צמודה. לרשותכם פורום הדרכת הורים בו תוכלו למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אתכם בהתמודדות היומיומית עם ילדיכם. הייעוץ באתר ניתן ברוח הספר אלוהים בגובה העיניים - מדריך הסוקר את שלל המלכודות הנפוצות העומדות בפני הורים בעידן המודרני, ומציע אלטרנטיבה בהירה לשיטות חינוך ישנות שאינן מתאימות לנו עוד. 

>> להזמנות ופרטים אודות הספר

 תנו לילד להיות מספיק ילד
 כדי שבבוא היום ידע
להיות מספיק מבוגר
 
                                                     
                                                         אלוהים בגובה העיניים                               

 

 

 


ראשי

קללות ומכות - חוסר שליטה

07.11.10   14:49
עינת: קללות ומכות - חוסר שליטה
יש לי ילדה חמודה, פקחית ורגישה בת חמש. בחדשיים האחרונים היא מנבלת את הפה ואלימה כלפי, כלפי אביה וגם אחותה הקטנה ואחיה הגדולים ומנסה לשלוט צועקת ולבסוף מגיעה לשלב הבכי. איך ניתן לגשת אלי. אני קצת מיואשת ומרגישה חסרת שליטה.
08.11.10   14:27
דני גיל
הי עינת,
זאת שאלה גדולה וחשוב לי לקבל יותר פרטים,
את מציינת את החודשיים האחרונים כימים שבהם בתך מגלה סימנים של עוינות ואלימות.
למה דווקא בחודשיים האחרונים?
כלומר,
האם את יכולה להצביע על משהו שקרה בחודש חודשיים האחרונים שהיה משמעותי עבורה?
איך היו היחסים בניכן לפני התקופה הזאת?
בת כמה אחותה הקטנה?
09.11.10   11:37
עינת
בחודש ספטמבר שלי, אחותה בת ה-13.5 יצאה מהבית לפנימיה. היא הייתה )(ועדיין) מאד מחוברת אליה. אחותה הקטנה בת 3.5. הייתה לי מערכת יחסים טובה מאד איתה. ברגע שהחלו בעיות ההתנהגות של אחותה הגדולה, אלימות כלפי וכלפי הקטנות היא החלה להיות יותר תקיפה. גם שאחותה הקטנה גדלה היא תפסה לה "במה" כמו שאומרים. היא למעשה מודל חיקוי (מזערי אמנם) של הגדולה. זה מעיב עלי ועל אביה מאד.
בגן היא בסדר גמור ואפילו תופסת יוזמות. מקוה שזה קצת ממקד יותר.

09.11.10   14:19
דני גיל
הי עינת,
שימי לב למה שהוספתי בסוגריים כדי להבין שנינו שהבנתי אותך נכון:
"בחודש ספטמבר שלי, אחותה בת ה-13.5 יצאה מהבית לפנימיה. היא הייתה מאד מחוברת אליה. אחותה הקטנה בת 3.5. הייתה לי מערכת יחסים טובה מאד איתה (עם בת החמש). ברגע שהחלו בעיות ההתנהגות של אחותה הגדולה (בת ה- 13.5), אלימות כלפי וכלפי הקטנות. היא החלה...".

לי נראה שאם כך פני הדברים, פרצי אלימות של בתך בת החמש, היסטוריה דומה עם אחותה הגדולה, מעבר לפנימיה, בת 3 וחצי שמחפשת גם היא את מקומה, כדאי גם כדאי לפנות להדרכת הורים כמו שצריך. יש לכם כל-כך הרבה להרוויח מכך וכלום להפסיד. כי הכל זניח לעומת הרווח ואם עושים את זה נכון, מרוויחים. הדרכה יכולה להיות פרטנית או קבוצתית, במכון אדלר יש קורסים מעולים לקבוצות הורים וזאת יכולה להיות עבורכם חוויה מלמדת, מרגשת, מחזקת ואפילו מהנה.
מה דעתך?
09.11.10   19:16
דני גיל
ובלי קשר אני רוצה להציע לך משהו בעניין האלימות, המילולית והפיזית:
את האלימות המילולית את מונעת ע"י התעלמות טוטאלית. בספר שניתן לקריאה כאן למעלה ובפרק כעסים, ישנו טקסט תחת הכותרת "לדעת להתעלם". לא התייחסתי בו לתופעות של אלימות אבל העיקרון הוא אותו עיקרון.

את האלימות הפיזית את מונעת ע"י התערבות פיזית. ובאופן הבא:

את אוחזת אותה מאחור ויורדת פיזית לגובה העיניים שלה, המגע הוא מגע של חיבוק, הפנים שלך ושלה פונות לאותו הכיוון, המסר הפיזי ונטול המילים שהיא תקבל בכך הוא שאת והיא באותו צד. את לוחשת לה באוזן:

"אני מוכנה ורוצה להקשיב. זאת לא הדרך". כמובן שהיא תתנגד אבל... את בשלך.

מעבר לכך, תמנעי עד כמה שאת יכולה מהתנהלות כוחנית כלומר, תחזקי אותה כל הזמן על התנהלות שאינה כוחנית ותוכיחי לה, במעשים ולא במילים, שהיא משיגה דברים דווקא כשאינה משתמשת בכוח. תבדקי כיצד את יכולה לחזק את הדימוי העצמי שלה ואת המעמד שלה בבית, במשפחה. גם פה, בדגש על מעשים ופחות על מילים. למשל, לאפשר לה אחריות על אחותה הקטנה, להיעזר בה במטלות הבית אשר מתאימות לה (לערבב את הבצק של העוגה או להכניס משהו למיקרו או למיין את הסכו"ם) ושבאמצעותן תקבל את התחושה שהיא תורמת ומועילה.

אחרי הכל, היא מנסה להשיג שם משהו (רגשי כמובן) וככל שהיא תחווה הצלחות והישגים, לא יהיה לה את הסיבה להשתמש בכוח.
10.11.10   12:14
עינת
קראתי בעיון את הצעותך ואני מתכוונת לישם אותן, ראשית הדרכת הורים ובמקביל לנסות להתנהל נכון עם הדס (בת החמש). ביומיים האחרונים אני רואה שהיא מאד מחוברת אלי ורוצה ממני המון (אבל המון) "חיבוקים ארוכים" - אפילו בכי להרדם בזרועותיי. הקטנה מקנאה מאוד. מזלי שאני קצת "גדולת ממדים" ואני אוחזת ומחבקת את שתיהן - האם אני עושה נכון?
יש לי בנוסף לבנות בן מקסים בן 12. הוא מאובחן עם הפרעת קשב וריכוז. הוא לא דוחה את סיפוקיו ובכל פעם שהואמקבל תגובה שלילית הוא בוכה (ממש כמו תינוק). לאחרונה החלו לו תגובות אלימות כלפי, באם זה צעקות או אפילו דחיפות (הוא שחקן כדורסל ויש לו כוח רב). כיצד עלי להתמודד עימו?

10.11.10   14:47
דני גיל
לפני הכל, טוב שאת בדרך להדרכת הורים, מגיע לך ומגיע לילדים. גם נותן לי את הביטחון לייעץ לך מתוך ידיעה ברורה שהייעוץ אינו ניתן כתחליף לצעד המתבקש.

לדעתי, כל זמן שהדס מבקשת בחיבוקים, תני לה כמה שהיא רק רוצה ואפילו תקדימי אותה ביוזמה לחבק ולהזמין קרבה. תראי, מה שהיא בעצם בודקת, זה את היכולת שלך להכיל גם אותה וגם את אחותה. ברגע שיהיה לה ברור שאת עוברת את המבחן, היא תניח לך. לכן את עושה נכון כאשר את מחבקת את שתיהן, אבל יש דרכים נוספות להעביר לשתי הבנות שלך את המסר שאחת לא באה על חשבון השניה; שימי לב לפרק "אחים" שבספר, אני כותב שם על ההבדל בין חלוקת נוכחות הורית כמותית מול איכותית, ועל ההבדל בין התנהלות רוחב ולהתנהלות אורך. רלוונטי בדיוק למקרה שאת מתארת.

באשר לבן ה-12,
תראי עינת, אלימות פיזית מונעים ע"י מגע פיזי, כאשר הילד הוא בן חמש, אנחנו פועלים כפי שהצעתי לך לנהוג עם בתך הדס. אבל כאשר הילד מתבגר, והוא כבר גבר קטן/גדול, מוטב לגייס את האבא ליתר מעורבות ולהתערבות פיזית. אין זה אומר שהאבא מתגייס כדי להפעיל עליו כוח ולהשיב לו כגמולו. להיפך, הוא פועל בדומה לאופן שבו את פועלת מול בתך בת החמש. וכמובן שזה לא מספיק. לכאורה, הבן שלך חייב לדעת שהוא עבר קו אדום, אפשרי על-ידי שיחה נוקבת של שניכם (את ובעלך) עם הילד, העברת מסר אחיד של שניכם, ועוד כמה דברים שחשבתי להציע לך. אלא שהפרעת קשב וריכוז חמורה עשויה להיות מקור להרבה סימפטומים ולא יהיה זה נכון להעמיד לילד אתגרים שהוא לא יוכל ממילא לעמוד בהם. כמובן שאת האלימות אתם עוצרים עוד לפני שהיא מתפרצת אבל במטרה להביא אותו לאיזון ורגיעה לאורך זמן, דרוש גם פה בירור מעמיק יותר וכמובן, התאמת מינון תרופתי מתאים. ואל תוותרי על הדרכה!!
לשליחת תגובה

שם

אימייל (לא חובה)   לצורך עדכונכם בקבלת תגובה

תגובה

הקלידו את קוד האימות

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com