חדרי ילדים בעידן השפע

אם גם אתם נכנסים לחדר הילדים שלכם ורואים משהו שדומה למחסן אתם לא לבד. השילוב שבין מעמד בינוני ושלושת החדרים הקטנים שלו, הערצת החומר, תרבות השפע, משבר הסמכות והורים שנמצאים מחוץ לבית גם כשהם כאילו בתוכו, הביא לכך שחדרי הילדים שלנו נעלמו. ואת מקומם תפסו ערימות של משחקים חד-פעמיים שנרכשו בחנויות שמבטיחות הכול בשקל ועד חנויות יוקרה.

אני זוכר את החדר שבו גדלתי כילד. חדר קטן, אבל היו בו קירות שניתן היה לראות אותם ובעיקר אוויר לנשימה. הייתה בו כוננית מדפים כאשר על המדפים היו כמה ספרים ומעט משחקים, אך המעט הזה היה כל כך הרבה - פריטים בעלי ערך שהיו לנוף ילדותי וזכורים לי עד היום.

תסתכלו עליהם היום - על החדרים המפוספסים האלה - כמה משחקים שהילדים לעולם לא נגעו ולא יגעו בהם? כמה ספרים בלתי נקראים? כמה הרבה מכל דבר? כמה "חומר"? ובינינו - מי שייך למי? החומר לילדים או הילדים לחומר?

היום מחק הוא לא רק מחק. הוא יכול להיות משחק הרכבה והוא יכול להיות דמות מסרט ובכל מקרה הוא כאן לא כדי למחוק כי אם להפגין נוכחות. כמה מחקים יש לילדים שלכם בקלמר? כמה קלמרים יש לילדים שלכם בתיק בית הספר? איך הצליח עידן השפע לשכנע את הילדים שלנו שכדאי להם לסחוב שלושה קלמרים בתיק שממילא שוקל כמו מצבר של משאית?

דמיינו ילד החוגג יום הולדת - או ליתר דיוק - שלושה ימי הולדת (בכיתה, בבית לחברים, בבית למשפחה). דמיינו שהילד הזה אוהב כדורגל וכעת דמיינו כמה כדורים הוא יקבל לימי ההולדת שלו. אלה יצטרפו לשמונה הכדורים שיש לו כבר כי כאמור הילד אוהב כדורגל.

דמיינו את חנויות השקל או השני שקל, לרגע נדמה לנו שהתשלום בהן זול, אבל אלו החנויות הגובות מאיתנו את המחיר היקר ביותר משום שהצריכה שלנו מהן עולה לנו ולילדים שלנו באוויר שאנו נושמים. כל מה שנרכוש בחנויות האלה יעניין את הילדים שלנו בדיוק שעתיים, אבל בחדר שלהם יישאר לפחות חודשיים. לצד כמובן עבודות היצירה שהביאו מהגן היום, אתמול, שלשום. היום הורים לשני ילדים בגילאי גן נאלצים מדי יום לאחסן בביתם שפע של עבודות יצירה שמן הסתם ייקחו מהם עוד ועוד אוויר.

מה עושים? מכניסים את הסמכות לתוך חדר הילדים, היישר אל תוך הבלגן. העם דורש צדק חברתי ואם הוא לא מקבל אותו לפחות שהחדר של הילדים יהיה מסודר.

איך נעשה את זה?

1. הגבלה כמותית - גיאוגרפית – ארגנו את רהיטי החדר באופן כזה שמקומות האחסון בו יהיו מוגבלים: מדף אחד לספרים, אחד למשחקי קופסה, אחד לעבודות יצירה וכדומה. נכון, לא ניתן להכניס הכול מהכול למדף אחד או למגירה אחת. זה המקום לבחור, לברור, להפנים סדרי עדיפויות ו... אם תרצו, לאפשר לילדים ללמוד להיפרד.

2. הגבלה איכותית – בדקו עם הילדים כמה הם צריכים מכל דבר: כמה כדורגל, כמה כדורסל, כמה עפרונות בקלמר, כמה מכוניות וכמה בובות. נכון, יש כאן בעיה, ילד שקיבל ליום ההולדת שלו מכונית עם שלט במתנה מסבתא שלו לא צריך להתבאס על כך שיש לו כבר מכונית כזאת. לכן עלינו לדאוג ל"אחזקה חודשית".

3. אחזקה חודשית - אחת לחודש או לתקופת מה, היכנסו באומץ אל תוך הזירה הזאת, רוקנו אותה מכל הטוב והרע שיש בה, הכניסו לשם את הילדים למען יתאהבו מחדש ואז, בהחלטה משותפת עם הילדים, הכניסו רק את הטוב - הנחוץ.

4. למדו אותם לתת - קחו את כל התכולה שביקשתם להוציא מהחדר והחליטו יחד עם הילדים מה יעלה בגורלם. זו בדיוק ההזדמנות לאפשר לילדים ליהנות מהזכות לתת, למתן את חווית הפרידה, להעניק ערך לדברים, להפנים פרופורציות.

5. תנו להם להבין - שוחחו עם הילדים, הציגו בפניהם את האלטרנטיבות, תנו להם להבין את ההיגיון מאחורי רעיון ה- "פחות זה יותר" ואפילו – התחילו בכך שתתנו להם לבחור. כאשר ילדים רואים את החדר שלהם מתרוקן משטויות ומתמלא באוויר הם בוחרים באוויר.

הכתבה פורסמה במדור ההורים של ynet ב- 2/2/12

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com