קדימה אוכל
 
מתוך פרק 'התערבות מעכבת' בספר אלוהים בגובה העיניים


ילדים לא אוכלים כאשר מנסים להאכיל אותם!
לפעמים שינוי שאנו נדרשים לו מחייב אותנו למאמץ ששווה להשקיע:
אלמד כך וכך שנים באוניברסיטה ואחר כך אעסוק בתחום שאני אוהב,
אתמיד לאורך תקופה בדיאטה נוקשה, ואזרוק אחת ולתמיד את הבגדים השחורים,
אחסוך כל שקל כדי לצאת לטיול גדול בעולם הגדול.

הרווח משמעותי לנו עד כדי כך שאנו נכונים להשקיע כל מאמץ ולשלם את המחיר הזמני באשר הוא. באלוהים בגובה העיניים אבקש להציע לכם שינוי משמעותי באיכות החיים שאינו דורש מכם מאמץ ו"ויתורים כואבים". להפך, ההצלחה של השינוי תהיה תוצאה של המוכנות שלנו דווקא להרפות. השינוי מתחיל בתפיסה.

בואו נחזור לרגע לארוחת הערב שהתחלנו בה:
אני כן רעבה - אני לא רעבה, קצת מלח - הרבה מלח, כן "בא לי" - לא "בא לי".
השינוי כאמור מתחיל בתפיסה ולהלן התפיסה החדשה:

                           חשוב יותר שאני אוכל מאשר שהילד שלי יאכל!

ככה ילדים אוכלים הכי טוב וחשוב מכך – מפסיקים ליילל. כאשר הילדים שלנו מרגישים שחשוב לנו כל כך שהם יאכלו, הם מקבלים המון כוח לידיהם. הכוח הזה, שנגזל מהם דווקא במקומות שהם צריכים לקבל אותו, משמש להם בעת הארוחה כקלף מיקוח והם ישתמשו בו בלי לחשוב פעמיים:


ירדו מהכיסא ויעלו שוב, יבקשו צלחת כזאת ולא אחרת, יבקשו ויחזרו בהם, ישחקו עם האוכל ובעיקר ישחקו בנו, ההורים.
אפשר לעצור את זה ביד קשה ובעונשים, אבל מדוע לפתור בעיות בכוח אם אפשר בפשטות לא ליצור אותן? אלוהים ידע מה הוא עושה, וכהורים לילדים כדאי שנתחיל להאמין בו: ילד עייף רוצה לישון, וילד רעב רוצה לאכול. הצורך הביולוגי הזה יבוא על סיפוקו תמיד אלא אם כן נעמוד בדרכו ונפריע. אבל כאשר הילדים שלנו אוכלים, אנו תמיד מוצאים סיבות להפריע. אני באמת לא מצליח להבין מה ההבדל בין שלושה פתיתי אורז על הרצפה לבין 13.


מתי פתיתי האורז על הרצפה מתחילים להפריע לי? כאשר הגענו ל-13 מפני שהילד שלי מנסה לתקשר אתי באמצעות האורז – מצא לו דרך יעילה ובטוחה לקבל תשומת לב. והוא יתמיד בדרכו זו ככל שאשתף עמו פעולה:
לא ככה אוכלים!
מה זה צריך להיות?!
נו באמת... תראה איך אתה יושב!


אם לא אשתף אתו פעולה, כולנו נזכה לשקט. מהשקט הזה יכול לצמוח הרבה טוב: כעת אני פנוי לחוש את הילדים שלי והם פנויים לחוש אותי, לשוחח קצת עם חברה שלי, אם ילדיי, לצחוק מהשטויות שלהם. עכשיו הם לא יבקשו תשומת לב, ובכלל בואו נדבר רגע על תשומת לב:


 

אמא, אבא, צאו לו מהצלחת. עם כל הכבוד לפסטה עם
הקטשופ, כשאתם בצלחת הוא יעדיף אתכם. בלי מלח.



להמשך קריאה / להזמנת הספר

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com