פרומו מאמרים

 

הורים יקרים, הרי לכם ריכוז המאמרים שהועלו במדור ההורים של ynet, אתר טיפת חלב, הבלוגיה של מגזין הארץ ואתר onlife. קריאה מהנה.  


תחשבו על זה: אם הילד שלי כועס עליי כאשר חם לו, או כאשר קר לו, ואם הוא כועס עליי כי הוא לא נהנה במסיבת הסיום בגן, ואם הוא כל דקה וחצי מתלונן בפניי ש"אכלו לו – שתו לו", איך תהיה לי היכולת או הרצון או החשק להגיד לו ככה סתם באמצע היום: "אחח.. חיים שלי, בוא תן לי נשיקה"? 
לקריאת המאמר 'הורים אשמים' 
לחצו כאן


הוא לא יודע לבכות אלא להתייפח; לא יודע לצחוק אלא לאבד שליטה; לא יודע להתרגז אלא להתפוצץ מזעם; לא יודע לעצור ב"להצחיק" ונגרר מהר לעבור ל"להציק"; לא יודע סתם לפחד אבל כן יודע להיות בפאניקה. וכן, הוא לא יודע ללכת אלא אך ורק לרוץ. 
לקריאת המאמר 'היפראקטיבי' 
לחצו כאן


כהורים עלינו להיות סמכותיים, וכדי להיות סמכותיים עלינו להיות נחושים ועקביים: עלינו להיות נחושים ועקביים כאשר אנו אומרים לילד "לא", ועלינו להיות נחושים ועקביים כאשר אנו אומרים "כן". בטור זה אבקש להראות לכם ההורים שאחת הבעיות שלנו בבניית סמכות איתנה נובעת מהקושי שלנו להגיד דווקא "כן" נחוש וברור.
לקריאת המאמר '
הסמכות לומר כן' לחצו כאן


אתגר לגדל תינוק. אתגר לגדל ילד. אבל האתגר הגדול מכולם – לגדל תינוק שהופך לילד. כיצד נתמודד עם האינתיפאדה של גיל שנתיים?
לקריאת המאמר 'גיל שנתיים' 
לחצו כאן


הרבה אנחנו מדברים על "חינוך", וכל פעם שאנחנו מדברים על "חינוך" אנחנו חושבים על קיצורי דרך: אנחנו נסביר לילד איך ראוי להתנהג והילד יתנהג כראוי. המציאות מראה שמה שמייצר ילד טוב שגדל להיות בן אדם טוב הוא לא הלמידה והרבצת הערכים אלא החבילה כולה - מערכת היחסים השלמה ובתוכה מרכיב משמעותי שנקרא דוגמה אישית. 
לקריאת המאמר 'דוגמה אישית ומסרים כפולים' 
לחצו כאן


הרבה פעמים אנו מצביעים על מי שמחפש חיים קלים כעל עצל, לוזר, חסר אחריות. מאחר וכבר הרבה זמן אני חושד בהיותו של התפקיד ההורי קל יותר ממה שאנו עושים ממנו, בחרתי לשתף אתכם בכמה סוגיות שנדרשתי אליהן לאחרונה כדי להמחיש את ההבנה הבאה: ביחסינו עם ילדינו, הדרך הקלה היא לא רק הדרך הנוחה אלא הרבה פעמים - גם הדרך הנכונה. 
לקריאת המאמר 'נוסחת הקלות' 
לחצו כאן


יש הורים שמגיבים מיד על כל דבר ועניין ויש הורים שיודעים לספור עד שלוש. מה קורה כאשר ההורים האלה חיים יחד ומגדלים ילדים? אופס.... בעיה!
לקריאת המאמר 'שני הורים – שתי גישות' 
לחצו כאן


לעתים (קרובות מדי) אמצעי התקשורת חושפים אותנו למציאות הזויה וקשה לעיכול, וכהורים לילדים קטנים עלינו לתת את הדעת לאופן שבו אנו מעבירים מידע כזה לילדים שלנו. איך נספר להם, למשל, על אמא לילדים שחנקה את הילדים שלה? למה בכלל לספר וממה עלינו להיזהר?
לקריאת המאמר 'חדשות לילדים' 
לחצו כאן


החיזוק החיובי הוא החיזוק שאנו אוהבים לאהוב. האם ילדינו תמיד זקוקים לו? האם הוא תמיד מחזק או שלפעמים הוא דווקא מעכב? 
לקריאת המאמר 'האם החיזוק החיובי תמיד חיובי?' 
לחצו כאן


כל הורה, שנייה לפני שהוא הופך להיות הורה, נהנה מהאשליה שאוטוטו יהיה לו ילד והילד הזה יהיה הילד שלו. כמובן שההנחה הזאת בעייתית משהו – היא נכונה רק בחלקה. וככל שילדינו גדלים, כל הורה, בקצב שלו, מפנים את העובדה המשמחת והמצערת גם יחד - הילדים "שלי" הם לא רק הילדים שלי אלא גם הילדים של בן/בת הזוג שלי. 
לקריאת המאמר 'זוגיות וסמכות' 
לחצו כאן


כאשר הילדים שלנו מרגישים שחשוב לנו כל כך שהם יאכלו, הם מקבלים המון כוח לידיהם. הכוח הזה, שנגזל מהם דווקא במקומות שהם צריכים לקבל אותו, משמש להם בעת הארוחה כקלף מיקוח והם ישתמשו בו בלי לחשוב פעמיים.
לקריאת המא
מר 'קדימה אוכל' לחצו כאן


אם העונש הוא עונש ולא פרס, כיצד קורה שהילד חוזר להתנהגות השלילית דווקא לאחר שקיבל עונש? מדוע מה שהצליח אתמול לא אפקטיבי היום? מהו ה"עונש החדש" שהמציא ההורה המודרני ומדוע גם הוא גורם יותר נזק מתועלת? 
לקריאת המאמר 'עונשים בעידן המודרני' 
לחצו כאן


קבלו את חמשת הבלבולים של ההורה המודרני – תובנות מודרניות משמעותיות, אך מטעות כאשר אנו לוקטים מהן רק את השורה התחתונה.
לקריאת המאמר 'מעשה בחמישה בלבולים' 
לחצו כאן


תמיד חלמנו על בית ומשפחה, על ילדים שרוצים במחיצתנו ואנו במחיצתם. והנה זה קרה – הצליח לנו. אז למה אנחנו כל כך הרבה כועסים ולחוצים? לאן אנחנו כל הזמן ממהרים? לאן, באמת, חשוב לנו להגיע? זמן לחשבון נפש - זמן לכיוון פוקוס. 
לקריאת המאמר 'כיוון פוקוס' 
לחצו כאן


בין אם הילדים שלכם זקוקים לריטלין ובין אם לאו, בין אם אתם נותנים להם ובין אם לאו, על הריטלין, מתברר, יש לכולנו מה להגיד. האם יכול להיות שאנו מטפחים טרנד חדש אשר יוצא נגד הריטלין וסופו למנוע את הכדור מהרבה ילדים שדווקא זקוקים לו?
לקריאת המאמר '
ריטלין - למה כן' לחצו כאן


להקשיב, לשתף, לצחוק יחד ולהרגיש יחד. מה עלינו לעשות כדי להזמין את הילדים להכיר את עולמנו שלנו ולשתף בעולמם שלהם? קבלו שלושה עקרונות מנחים לטובת המטרה החשובה הזאת ואחריהם שלושה כללי אזהרה.
לקריאת המאמר
 'כיצד נעודד את הילד לשתף' לחצו כאן


ילד בן שמונה, אין בעיות מיוחדות, מסתדר עם ההורים שלו וההורים שלו מסתדרים אתו. באופן כללי. הבעיה שלאחרונה אמא שלו גילתה שהוא גונב לה מהארנק. מה עושים?
לקריאת המאמר 'הילד שלי? גונב?!' 
לחצו כאן


אם גם אתם נכנסים לחדר הילדים שלכם ורואים משהו שדומה למחסן אתם לא לבד. השילוב שבין מעמד בינוני ושלושת החדרים הקטנים שלו, הערצת החומר, תרבות השפע, משבר הסמכות והורים שנמצאים מחוץ לבית גם כשהם כאילו בתוכו, הביא לכך שחדרי הילדים שלנו נעלמו. 
לקריאת המאמר 'חדרי ילדים בעידן השפע' לחצו כאן


איך קורה שאנו מעבירים לילדינו מסרים מטעים ומבלבלים דווקא מתוך המאמץ להיות הורים ברורים? לפניכם מספר דוגמאות להחמצות של ההורה המודרני: אלה הם המקומות שבהם אנחנו פועלים נכון. ואז הורסים.
לקריאת המאמר 'החמצות מודרניות' 
לחצו כאן


אנו ההורים של היום מדברים המון - אנו מסבירים ומנמקים, פותחים במאבקים ולאחר מכן מנציחים אותם באיומים ובעונשים, בעוד ש"האתגר" העומד לפתחנו הוא, אחרי הכול, ילדנו בן החמש שאנו מבקשים לאסוף מחבר. פעולות פשוטות כמו להכניס את הילדים לאוטו בבוקר, להזמין אותם לצאת ממנו בצורה מסודרת ולהקפיד על כך, להפריד בין שני האחים המתקוטטים - כל אלו כבר מזמן אינן פעולות פשוטות.
לקריאת המאמר 'סוד הסמכות' 
לחצו כאן


אנחנו לא רוצים לחיות בעולם שבו כל גבר הוא אשם כל זמן שלא הוכחה חפותו, ולבטח איננו רוצים להעביר לילדים שלנו את המסר שלא ניתן לסמוך על איש בעולם הזה. כיצד אם כן נגן על ילדינו מבלי לסרס אותם ומבלי להחדיר בהם את החרדות שלנו? 
לקריאת המאמר 'אנשים "הגונים" ומעשים מגונים' לחצו כאן


העיסוק בעבר יוצר כמעט תמיד תקשורת שאינה אפקטיבית, ואף על פי כן רבים מן ההורים יכוונו את הפוקוס על הבעיה ולא על הפתרון, על העבר ולא על ההווה, מתוך התחושה שזו דרכם של ילדים ללמוד לקח וזו דרכם של הורים לחנך ולאכוף סמכות. 
לקריאת המאמר 'אמא'לה - חופש!!!' 
לחצו כאן


נהוג לחשוב שילד שמשקר - כמו גם ילד שגונב או מתחצף - הוא ילד לא מחונך, ילד כזה שלא הציבו לו גבולות ברורים כאשר "נפל" פה ושם לדבר מרמה או למעשה גניבה או לכל דבר שלא מוצא חן בעינינו. בטור זה אבקש להפנות את תשומת לבכם לחלק שלנו ההורים אשר מטפח את השקרים של ילדינו.
לקריאת המאמר 'ילד שקרן' 
לחצו כאן


בן השנתיים אכל יפה רוב הזמן, אבל פה ושם היה מוציא מן הצלחת את מה שלא נראה לו וספק זורק ספק מניח על השולחן. אמא שלו הסבירה לו שככה לא אוכלים, וביקשה ממנו להשאיר את מה שהוא לא אוהב בצדי הצלחת, כי זה לא נעים לשבת ליד שולחן מלוכלך. 
לקריאת המאמר 'הורות מילולית' לחצו כאן


מעבר מגורים, בין ערים, בין מדינות, הוא חלק מהאתגר של ההורות המודרנית לגדל ילדים במציאות משתנה. מה אם כן עלינו לעשות כדי להקל על התפנית הדרמטית של מעבר מגורים למדינה זרה. הנה לכם כמה הצעות שיסייעו לכם לעשות את זה נכון.
לקריאת המאמר 'רילוקיישן' 
לחצו כאן


מלכודת תשומת הלב השלילית היא המלכודת שלא רובינו נופלים בה אלא כולנו, במידה זו או אחרת. כמובן שגם אני. אתם יודעים.. אולי זה לא דבר רע לשאוף להיות הורים מושלמים, אבל לחשוב שאנחנו באמת יכולים להיות כאלה זהו מתכון בטוח לחיות כל הזמן עם תחושות כישלון. 
לקריאת המאמר 'תשומת לב שלילית' 
לחצו כאן


קורה שאתם אומרים לילד דברים שבילדותכם שנאתם לשמוע מההורים? כיצד קורה הדבר שהורים מאמצים דפוסי התנהגות הורית מוכרים מנוף ילדותם? 'מנגנון ההתפייסות המאוחרת' מספק קצה של הסבר ל"שריטה" שעוברת מדור לדור ולפיה, כמה שלא אהבנו את ה"קח מעיל כי קר בחוץ", ככה נעשה לילדים שלנו. למה זה קורה לנו? 
לקריאת המאמר 'מנגנון התפייסות מאוחרת' לחצו כאן


למרבה הפלא, איכות התפקוד של הורים בשתיים בלילה מול תינוק בוכה פחות קשורה למידע קונקרטי שיש להם או אין להם אלא בעיקר למצב רגשי. קחו את כל ההורים שיצאו מדעתם אתמול באמצע הלילה, קחו מהם את תחושות הכישלון והאשמה והם יתפקדו מצוין. 
לקריאת המאמר 'התמודדות לילית עם תינוק' 
לחצו כאן


פעם, לפני שהיו לנו ילדים, הבטחנו שנעשה הכול למענם. רוב הזמן הצלחנו לקיים את ההבטחה, לעתים יותר ולעתים פחות, אך מרגע שאבא ואמא החליטו שהם רוצים לחוד, משהו בהבטחה הזאת הופר בגסות. לא בגלל הפרידה כי אם משום חוסר הפרידה. 
לקריאת המאמר 'חתונה בין אויבים' 
לחצו כאן


כל זמן שהוא היה בגן אמרנו לו: "צא לאוויר העולם, גלה את ה"אני" שלך, תתפתח". כאשר הוא מגיע לבית הספר אנחנו אומרים לו: "אדוני היקר, שכח מה"אני" שלך, נגמרה החגיגה, פה לא עושים מה שרוצים אלא מה שצריכים". ומה צריכים? הפוך ממה שרוצים. 
לקריאת המאמר 'מערכת החינוך. אנחנו רוצים שינוי או מהפכה?' 
לחצו כאן


מי הם בכלל ההורים המודרניים ולמה הם נקראים ככה? לכאורה כל הורה הוא הורה מודרני: בין אם הוא נולד ב- 1980 ובין אם הוא נולד ב- 1880 הוא מודרני במובן זה שכל מה שקדם לו ישן ומיושן. למה אם כך דווקא ההורים של היום נקראים הורים מודרניים? 
לקריאת המאמר 'הורות מודרנית' 
לחצו כאן


כאבא לילדים, שחי ונושם אבהות וגאה בחברים הכי טובים שלי – ילדיי,  אני יכול לספר לכם שלא מעניין אותי כמה זמן הם יצפו בטלוויזיה, כמה זמן ישחקו במחשב ובאייפד, ולא מעניין אותי אם יכינו את שיעורי הבית בשעות הערב או הצהריים, בשולחן הכתיבה שבחדר או בסלון על השטיח. 
לקריאת המאמר 'חינוך ילדים – לא מה שחשבתם' 
לחצו כאן
 

לטעמי יש בו בדיוק את הלוגיקה והרטוריקה שאפשרה להורים של אתמול להתייחס לילד בבוז ולספר לעצמם, לו, ולעולם, שזה בשבילו. לטובת הילד. 
לקריאת דברי הביקורת שלי לטקסט 'אמא רשעית' לחצו כאן


כשאנחנו צופים בטלוויזיה אנחנו יודעים מה אנו עושים – צופים בטלוויזיה. כשהילדים שלנו צופים בטלוויזיה הם בוהים בה. לא צופים אלא בוהים. למה? כי הם ילדים. וכשהילדים קצת גדלים הם משחיתים את זמנם בפייסבוק. אנחנו... לא, אנחנו עסוקים שם בעניינים ברומו של עולם.
לקריאת הטקסט 'במילים, בצלילים האלה' לחצו כאן


תחשבו על זה: מול מאה אנשים שצופים בנו גם אנחנו המבוגרים נתקשה לעשות פיפי. עבור הילד הנמצא בתהליך גמילה, כשאמא או אבא מסתכלים עליו בזמן שהוא מנסה לעשות את צרכיו זה... פורום קיסריה. 
לקריאת המאמר 'סודות הגמילה מחיתולים' לחצו כאן

 

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com